בין שלל העלבונות, ההכפשות והפסילות שנשפכו בימים האחרונים נגד בית המשפט החוקתי, רקטיוס, רוב חבריו, מבליט את הרעיון שמנסה להדגיש את הבכורה כביכול של הפרלמנט, אפילו מעל לסמכותו של בית המשפט החוקתי כי, בצו החדש, הוא האפוטרופוס המרבי להכפפת סמכויות הציבור לחוקה. הרעיון האמור מתבסס על התזה המוטעית לפיה הפרלמנט שילב ריבונות עממית, כמעצמה מכוננת, מכל עבר וללא מגבלות. כפי שאנו יכולים לראות בסעיף 66 של החוקה, הקורטס מייצגים את העם הספרדי, אך הם אינם ריבונים. הם מייצגים את העם במהלך הרגיל של סמכויותיו החוקתיות, אך הם אינם מגלמים ריבונות, אשר ממשיכה להישאר בעם הספרדי (סעיף 1.2 לסה"נ), שממנו נובעות, כסמכויות מכוננות, כל אלה של המדינה. אף אחד לא מעל השני. באופן מיוחד, לבתי המשפט אין כל סמכות מחוץ לחוקה, שכן החסינות האישית של צירים וסנטורים, סעיף 66.3 לשעבר לחוקה, אינה מרמזת על חסינות חוקים. ההיפך פירושו ללכת בדרך של האמנה הלאומית הצרפתית משנת 1792, התגלמות, בטרמינולוגיה של קרל שמיט, של הדיקטטורה הריבונית של מעצמה שמסרבת לקבל כל גבול בביצוע תפקידיה, ושמנסה לכפות את עצמה בכל מחיר. ובכל מחיר, כפי שנעשה על ידי האמנה האמורה באמצעות מה שנקרא ועדת בריאות הציבור. חדשות קשורות סטנדרטיות כן בית המשפט החוקתי משעה את התוכנית השיפוטית של סאנצ'ז נתי וילנואבה בשישה קולות נגד חמישה, החליטו שופטי ה-TC לשתק את התיקונים שהוצגו על ידי ה-PSOE ו-UP לרפורמה בקונגרס ודרך הדלת האחורית של CGPJ ו ה-TC לאחר מלחמת העולם השנייה, התזה הקלסיניאנית של הפירמידה הנורמטיבית עשתה הון, שבראשה עומדת החוקה, ומעניקה לגוף, בית משפט או בית דין ספציפיים של ערבויות חוקתיות, את המשימה לשמור על ראשוניותה על סמכויות ציבוריות, אשר, כפי ש, סמכויות מורכבות חייבות לציית לה בכל עת. מדברי בית הדין לחוקה משתמע כי קיימת חובת נאמנות לחוקה, אשר קיום זה מתחייב לסמכויות הציבור האמורות. מוטל כי הפרלמנט, בתפקידו כמעצמה מכוננת, חייב להבטיח, לכאורה, כי החלטותיו תואמות, בכל עת, את החוקה ואת שאר מערכת המשפט. זה כך לגבי כל הסמכויות הציבוריות נובע, בלי נסלח, ממצבה של מדינתנו כחוקה וחוקית. אוטונומיה פרלמנטרית אינה יכולה בשום אופן לשמש עילה ללשכה לראות את עצמה בעלת לגיטימציה לייחס את הסמכות להפר את הסדר החוקתי. להיפך, על חברי הפרלמנט מוטלת חובת ציות לחוקה, מחויבות למלא את תפקידיהם בהתאם לה. כאשר הפרלמנט מתעלם באופן מודע, מכוון ומכוון מדוקטרינה חוקתית מגובשת, המתבטאת ב- STC 119/2011, המחייבת מינימום הומוגניות בין יוזמות החקיקה והתיקונים שהוצגו, הוא מבטל את חזקת הלגיטימיות החוקתית ממנה ייהנו הנורמות. שוכללו על ידי בתי המשפט הכלליים, וכתוצאה מכך נאלצת התערבותו של בית המשפט לחוקה. אם הדבר יצליח להפר את זכויות המיעוטים הפרלמנטריים, נציגי העם הספרדי, הדרך המחייבת היא פנייה לאמפארו, בגין הפרה לכאורה של סעיף 23 לחוקה. במצב זה אפשריים אמצעי זהירות, שכן הם כלולים בסעיף 56.2 לחוק האורגני של בית המשפט לחוקה: "הלשכה או המדור רשאים לנקוט אמצעי זהירות והחלטות זמניות רבות ככל שנקבעו במערכת המשפט, אשר, מטבעם, עשויים לחול בהליך אמפארו ונוטים למנוע מהערעור לאבד את מטרתו”. אפילו, בצורה מאוד זהירה, שכן אותה נורמה מספקת זאת. בקצרה, ההחלטות שהתקבלו ביום שני על ידי בית המשפט, עד כמה שהן נראות מפתיעות, אינן עושות דבר מלבד להחיל את המערכת המשפטית, בתגובה להפרות חוקתיות אפשריות של גופים אחרים במדינה. אפשר לומר, אפילו, בפרפרזה על הטוחן הנסק, למרבה המזל, עדיין יש שופטים במדריד. אודות המחבר קרלוס באוטיסטה הוא דוקטור למשפטים מאז 2014.
