בריחה מהמשטרה לאחר תאונה מרמזת גם על עבירת הפקרה · חדשות משפטיות

בית המשפט העליון מגנה, באמצעות גזר דין שנגזר לאחרונה, אדם על כך שנטש את מקום התאונה שנגרם על ידי עצמו ונמלט לאחר שנרדף על ידי המשטרה. השופטים מבינים כי עבירת ההפקרה מתממשת היא שיש רצון להפקיר מצד המורשע.

הנאשם נהג תחת השפעת אלכוהול ומשהבחין בנוכחות ניידת משטרה שנסעה מאחוריו, נמלט במהירות גבוהה, מסתובב בכיוון הנגדי, מזגזג, מבלי לכבד את הרמזורים האדומים, נאלץ לבלום לפתע. שאר כלי הרכב על הכביש כדי למנוע התנגשות, עד שלפתע הסתובב לכיוון ההפוך והתנגש חזיתית באופנוע, והחמיץ את שני נוסעיו כתוצאה מהפגיעה.

לאחר ההתנגשות עם האופנוע, מיהרו הנאשם וחברתו לצאת מהרכב כשכל אחד מהם רץ לכיוון אחר עד שהנאשם יורט על ידי סוכני מוסוס ד'אסקוודרה שביצעו את המרדף אחרי הרכב.

ה-TSJ העניק את גזר הדין שניתן על ידי בית המשפט בגין עבירת נהיגה בחוסר זהירות בתחרות אידיאלית עם שני עבירות רצח שבוצעו עקב רשלנות חמורה ופשע אחד של פציעות שבוצעו עקב רשלנות חמורה ובעבירה של נטישת זירת תאונה בדרגת ניסיון בלתי מתאים, עם התמכרות מתישה לסמים.

עוזבים את המקום

בתמורה, לבג"ץ, מה שרלוונטי הוא הנטישה הפיזית של המקום, המווכחת כך שהנבדק אינו מסוגל מהותית לסייע ולשתף פעולה כדי להפחית את הנזק שנגרם כתוצאה מהתאונה.

הסבירו את המשפט שהכוונה לעזוב את המקום כשהיא נמנעת על ידי פעולה של צדדים שלישיים, לפני הרחקה פיזית אפקטיבית, תוביל למקום זמני, רק בלתי מתאים יחסית ולכן, עונש; אך מה קורה אם הנבדק רחוק מהמקום או מסתתר בנוסף לעניינים מסוימים המצויים בחוסר אפשרות אמיתית למלא את החובות המוקנות כדין בהגנה על הנכסים המשפטיים שנפגעו?

חוק העונשין מחייב שסיבת התאונה תעזוב את מקום העובדות, ומחייבת אפריורית, לפחות, מרחק פיזי מהמקום האמור. עם זאת, לא ניתן לקבוע מרחק ספציפי באופן כללי, אך ההסתרה או דיכוי נוכחותו של הגורם לתאונה במקום צריכים להיות שקול לאי-הישארות שם בעמדה למלא את החובות המוטלות על פי סעיף 51 הנ"ל. חוק הבטיחות בדרכים.

בנוסף, מנקודת המבט הסובייקטיבית, הרצון לנטוש אותו הוא הכרחי, ולפיכך, להפר, כתוצאה הכרחית, את חובות העזרה או בקשת העזרה לקורבנות שהיא עשויה לאכלס, להעניק להם שיתוף פעולה, להימנע. סכנות או פגיעה גדולים יותר, להחזיר, ככל האפשר, את בטיחות התעבורה ולהבהיר את העובדות.

במקרה זה, כפי שהוסבר בגזר הדין, לאחר ההתנגשות מיהר הנאשם לצאת מהרכב בו נהג, החל לרוץ, כשהוא נרדף על ידי הסוכנים שכבר עקבו אחרי הרכב עקב נהיגתו הפזיזה, מבלי לאבד את העין. ממשיך למעצרו לאחר 80 או 90 מטרים מהמקום, לפיכך, הלשכה מבינה שכאשר החלה הרדיפה, הוא למעשה התרחק מהמקום, מתוך כוונה ברורה לא להישאר שם, תוך הפרת חובותיו המוטלות על פי חוק. וכשהוא נעצר, כבר עזב את מקום התאונה ולפיכך כבר פגע בגורמים המשפטיים המוגנים, ובכך בגד בחובת הסולידריות האזרחית שלו הקבועה בחוק הבטיחות בדרכים, הן ביחס לסכנה הנגרמת. לנפגעים וכן באשר לחובתם להימנע מסכנות לשאר משתמשי הדרך וכן לשתף פעולה בפתרון נכון של המצב שנוצר עקב גרימת התאונה.

מסיבה זו שומעת הלשכה כי יש לגזור עליו עונש כמחבר פשע שבוצע, ולא כניסיון.