פינלנד, דרום קוריאה... ספרד?

בשנת 2005 הגן חאווייר מלגארג'ו על הדוקטורט שלו בפדגוגיה באוניברסיטת רמון לל, שהוכר מאוחר יותר בספר 'תודה, פינלנד'. מה אפשר ללמוד ממערכת החינוך המצליחה ביותר?' Melgarejo הדגיש שני גורמים: רק תלמידים עם ציון מצטיין בבגרות יוכלו לגשת לפונקציית ההוראה והמערכת החינוכית כולה תהיה מנוהלת על ידי 'תכנית הליבה הלאומית של חינוך בסיסי', שהוכנה על ידי 'המועצה הלאומית לחינוך הפינית'. ב-1953 דרום קוריאה הייתה בהריסות. בעזרת ארה"ב כולל הרשעה פה אחד של האוכלוסייה שחינוך - ההון האנושי של האומה - יהיה הדרך המשותפת לחירות, והשגשוג הפך אותו למעצמה תעשייתית המייצאת טכנולוגיה לכל העולם. מערכת החינוך שלה היא כבר מודל בינלאומי. היא קיבלה את המסלול של דרום קוריאה בהשוואה לספרד בחצי המאה האחרונה: ב-1960, התל"ג לנפש (ההכנסה הלאומית) של קוריאה היה רבע מזה של ספרד. כעבור חצי מאה זה כבר היה גבוה ב-20% משלנו. דרום קוריאה לקחה את החינוך ברצינות, אנחנו לא. "כך הפכה אסטוניה לפינלנד החדשה", "אסטוניה, מערכת החינוך הטובה באירופה", הכותרות האחרונות שלהם. לפי הגרסה האחרונה של PISA (2018), אסטוניה היא המדינה האירופית הראשונה בהבנת הנקרא, מתמטיקה ומדעי הטבע. ההכשרה החינוכית היא מסורתית, אך עם דגש נוסף על דיגיטל. אסטוניה מזמינה פחות בחינוך, אבל יש לה יותר תלמידים טובים מאוד ופחות תלמידים בעלי ביצועים נמוכים. בתוכנית הלימודים הממלכתית נאמר שאסור למורים להיות כפופים לסיסמאות של פוליטיקאים. במדינות רבות, בית הספר משמש כמכשיר לחיזוק השליטה של ​​פוליטיקאים בחברה. אסטוניה ייצגה מודל אחר. המדינה מפעילה את שליטתה באמצעות אישורים מחודשים ברמה הלאומית בסיום בית הספר החובה והתיכון. ספרד, מולדתם של זוכי פרס נובל החדשים ברפואה, סנטיאגו רמון אי קג'אל, אבי מדעי המוח המודרניים, יכולה לספק את מערכת החינוך הטובה בעולם מבלי לנסוע לפינלנד, דרום קוריאה או אסטוניה. ב-1906 רצה סגיסמונדו מורט, ראש המפלגה הליברלית, להפוך את קח'ל לשר: "אתה תהיה השר שלי להוראה ציבורית". שבועות לאחר מכן ד. סנטיאגו כתב לד. סגיסמונדו, חזר בו מהבטחתו ותרץ את חוסר הפורמליות שלו ככל האפשר: "זה היה כימרה לבצע את העבודה הגדולה של הרמה הפדגוגית שלנו." קח'ל גינה, לאט יותר, "את השגיאה הפדגוגית הגדולה שאושרה על ידי חוק החלוקה הדלה של המקצועות מבלי לקחת בחשבון את השלב הרפלקטיבי של האבולוציה המנטלית של התלמידים, שלדעתו חשיבות רבה בתפקוד החינוכי. הוסף עוד שגיאה: האופן המופשט המוגזם שבו מוצג החינוך המדעי. מדוע פדגוגים ומקדמי תכניות הוראה אינם לוקחים בחשבון את האמיתות הללו?", הוא קונן. בפרולוג למהדורה השנייה של "Recuerdos de mi vida" שלו, הוא מודה כי "אני מציע להציע לציבור סקירה ביקורתית של המשטר החינוכי שלנו, כדי להראות את רשעות ההוראה והחינוך. האוטוביוגרפיה שלי יכולה לעורר את המודאגים מהבעיה הקשה של החינוך הלאומי. קח'ל היה הראשון שגיבש את התיאוריה הסינפטית של הזיכרון והראשון שקידם שההקלה על שידור סינפטי היא הבסיס ללמידה. מאה שנים מאוחר יותר, נשיא המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT), ליאו ר. רייף, קונן בחוסר אונים: "אם אנחנו לא יודעים איך אנחנו לומדים, איך נדע איך ללמד?" מעריץ גדול של קחאל, בן ארצו בארה"ב. (אוניברסיטת קליפורניה, UCLA), ד"ר חואקין פוסטר דה קארולה (ברצלונה, 1930), הוא המחבר של העבודה המונומנטלית 'הקורטקס הקדם-מצחתי', שהפך למדען המוח הנוכחי שמכיר את המוח האנושי בצורה הטובה ביותר. הסמכות המדעית הראשונה בעולם בנושא האונה הקדם-מצחית, מושב המודיעין המבצעי ואיבר הציוויליזציה. פוסטר בזיכרונותיו האחרונים, 'נול הקסם של הנפש. חיי במדעי המוח' (2020), בפרק הלפני אחרון 'מדעי המוח והחינוך', מסביר כיצד "היכולת הפרואקטיבית של קליפת המוח הקדם-מצחית להמציא את החדש משמשת מדריך לדידקטיקה מודרנית, שכבר מעוררת למידה מבית הספר היסודי. פעילות גופנית. המפתח ללמידה טמון באונה הקדם-מצחית ואם נצליח לממש אותה, כמבוגרים נפיק את מלוא הפוטנציאל שלנו". הידע מתחיל בנוירולוגיה, עובר דרך החינוך הנוירו ומסתיים בנוירו-אתיקה: זה הסוד והדרך. האונה הקדם-מצחית, לפי פוסטר, "לעץ שלנו יש עתיד בלתי מוגבל". קאג'ל ראה במוח "ג'ונגל בלתי חדיר". נראה כי פוסטר חדר אליו, ובמעבדתו בלוס אנג'לס הוא גילה תאי זיכרון עבודה, אותם הוא מעדיף לכנות זיכרון עבודה והם הבסיס למנגנוני למידה. מצדו, מדען המוח, זוכת פרס נסיכת אסטוריאס, א. דמאסיו, במלאת מאה שנה להענקת פרס נובל לקאג'אל, כתב: "'התעמלות מוח' – כפי שקאג'ל כינה אותה – מובילה לעליות הניתנות למדידה מקרוסקופית באזורי הנוירואנטומיה המעורבים ביותר בתהליך הלמידה. מדעי המוח המודרניים מאפשרים למדוד את הצמיחה של יכולת המוח של תלמידים, ולכן, של ההון האנושי של האומה". חוסה אנטוניו מרינה כותב בפרולוג לזכרונותיו של פוסטר: "אני משוכנע שלמערכת המושגית של פוסטר יש פוטנציאל חינוכי רב. אני מאמין שהרעיונות שלו מנחים פרויקטים חינוכיים חשובים בספרד". הוא כתב בעבר: "אפשר (וצריך) לבנות תיאוריה של למידה וחינוך על עבודתו של פוסטר. זה הדבר הכי חשוב שנעשה מנקודת מבט נוירולוגית". מדען המוח סטניסלס דהאן, נשיא המועצה המדעית לחינוך הלאומי של צרפת, הכריז: "יש צורך לשנות את כל הפדגוגיה של בית הספר הצרפתי, כי בית הספר צריך להסתגל לאינסוף המוח." והוא סיכם: "מדעני מוח חייבים לעסוק במורים" (לה פוינט, 22.6.2017). כמו כן, יש צורך לסקור את כל הפדגוגיה של בית הספר הספרדי מכיוון שהחוק החינוכי המובהק מעמיד את עתידה של ספרד בסיכון. קבוצה קטנה (אך פתוחה) של נוירודידקטיקה, מחלוצי ה-MIR הנוירו-חינוכי העתידי, ללא עזרה רשמית, תרגמה לפרויקט חינוכי הממומן על ידי מחקרם של קג'ל ופוסטר על הפלסטיות של המוח והקורטקס הפרה-פרונטלי, ישים להוראה וללמידה : "לקראת הפרדיגמה הנוירו-חינוכית החדשה של המאה ה-XNUMX, המאה של המוח". אב הטיפוס הראשון (ועד כה, היחיד) של היחידה הנוירו-דידקטית הוצג ב"Joaquin Fuster Chair of Cognitive Neuroscience" (אוניברסיטת קליפורניה-UCLA). זה רכש את הערכתו של הרופא חואקין פוסטר עצמו. "זהו אב טיפוס ראוי להערצה, מופתי, עמוק, בזמן ומוחלט, עם טיעון פדגוגי העולה בקנה אחד עם הטיעון הנוירו-מדעי שלי." החל מאב-טיפוס זה, מתבצעת רצף של תכנית הלימודים הנוירו-דידקטית הלאומית לחינוך בסיסי, אשר תפתח בהדרגה את שלוש האקסיומות של קח'ל: ראשית: "יש צורך לעורר את סקרנותם של המוחות העדינים, לנצח את עבודת ההוראה, הלב והלב. האינטלקט של התלמידים. שנית: "יש צורך לזעזע אנרגטית את יער הנוירונים המוחיים הרדומים, לגרום להם לרטוט עם הרגש של החדש ולהחדיר בהם חרדות אצילות ומועלות". שלישית: "יצירת מוחות מקוריים: הנה הניצחון הגדול של הפדגוג". הנה גם הניצחון הגדול של... המערכת הנוירו-חינוכית הספרדית העתידית?