הטרגדיה הדמוגרפית של גליציה הכפרית נמדדה בעבר בפרות, שכן למרות העובדה ששתי הדמויות נמצאות בנפילה חופשית, באזור יש יותר ראשי בקר מאשר תושבים. בעיירה הקטנה סן שואן דה ריו, באורנסה, לעומת זאת, אני מעדיף איור על חוסר אוכלוסין עם עמוד הפנס כיחידה מטרית: 700 נקודות אור ל-506 תושבים, כמעט משואה וחצי לראש. וזו עובדה חושפנית, כי בהליכה בסן שואן ברור שיש בתים ורחובות; מה שכמעט ולא נשאר הם שכנים. מאות בתים עם תריסים שלא נפתחו כבר חודשים ו-600 קילומטרים של כבישים כמעט ללא תנועה.
לקראת אמצע המאה הקודמת היו יותר מ-3.000 תושבים רשומים בסן שואן; בשנת 1981, זה היה 2.683.
אבל בארבעים השנים האחרונות אוכלוסייתה ירדה ל-506 שכנים. יש רק 14 מתחת לגיל 18 (2,8%), בעוד שמעל לגיל 65 מייצגים מחצית מהמפקד (49,4%). ו-82 מתוך 506 השכנים שלו הם בני 85 ומעלה. החברה הגדולה בעיר היא בית אבות. סן שואן זקן, אבל הוא גם מאריך ימים, הוא לא משלים עם המוות. שיא קריסה דמוגרפי באירופה, שבעזרת יוזמות דמיון שכנותיה רוצות לתקן.
עם הסחף הדמוגרפי הזה, ימיה של סן שואן יספרו. מדי שנה מתים בין עשרים לשלושים שכנים, ולכל היותר "נולדים אחד או שניים", הסביר חוסה מיגל פרז בלקואה, ראש העיר, גבר בן 35, הידוע יותר בשם 'חמי' בקרב בני הקהילה שלו. א ב ג. עבר יותר מעשור מאז שבית הספר האחרון נסגר, ועכשיו שני הבנים וחמש הבנות היחידים מתחת לגיל שתים עשרה שגרים בעיירה נכנסים למונית בת שבעה מושבים שלוקחת אותם כל יום מסן שואן לבית ספר בעיר. העיירה פוברה דה טריבס. זה אולי נראה סותר, אבל הלידות המעטות, שכמובן נחגגות בעיירה, גורמות לרוב לחור בפנקס. "צעירים מתנגדים, אבל כשיש להם ילדים הם בסופו של דבר הולכים לגור באורנסה", קונן היועץ המשפטי.
בירת המחוז נמצאת במרחק של 65 קילומטרים משם, קצת יותר משעה בהמחאה, אך מחוברת בצורה גרועה על ידי כביש משני שנדחק כמעט לשכחה כאשר בשנות ה-25 המינהל בחר במסלול אחר לכביש המהיר הלאומי החדש. לגור בסן שואן ולהשתמש באורנס מדי יום לעבודה, לקחת את הילדים לפעילויות חוץ בית ספריות או לרופא הילדים, נראה כמעט בלתי אפשרי, לאורך מסלול שבחורף מכפיל את הסכנה שלו בגלל הכפור והשלג הרגילים. מה שחסר בעיירה הם, מעל הכל, תושבים בין 50 ל-XNUMX, אוכלוסייה בגיל העבודה.
המגיפה
אבל לא הכל אבוד. באופן פרדוקסלי, המגיפה תרמה לעיכוב הדימום הדמוקרטי. לאחר עשרות שנים של קריסה, העירייה התייצבה עם אלף תושבים. וזה מגיע, רבים, לשכנים שחיו כל חייהם עם רגל אחת בסן שואן והשנייה בחוץ. המגיפה גרמה להם להמר על חזרה סופית, או להישאר בה יותר זמן ממה שרצו. 'כימי' עצמו הוא דוגמה לחוזר. הוא גדל בעיריית פונטוודרה של מוראניה, בה עבדו הוריו, ולמד הנדסת תקשורת בוויגו. אבל עכשיו הוא יושב בסן שואן. ראש עיר עם קריירה פוליטית מוזרה, שהחל ב-BNG והמשיך באנובה של קסוס מנואל ביירס, והשיג בסופו של דבר רוב מוחלט כעצמאי ב-2019. לפני קצת יותר משנה ה-PP החתימה אותו.
חזרה נוספת לסן שואן היא חואן קרלוס פרז, בן 50. נולד בשוויץ - מדינה שאליה היגרו הוריו -, הוא מעולם לא איבד את הקשר עם הכפר שלו, קסטיניירו, גם הוא בסן שואן. הכליאה הפתיעה אותו ואת הוריו, חואן וקונסואלו, בבית המשפחה. וגם הוא וגם הוריו, שעד אז התגוררו גם הם בחוץ לארץ, החליטו להישאר בעיירה. כשלפני פחות משנתיים זה היה בקסטיניירו, לא היה שם עוד תושב רשום אחד. עכשיו יש חצי תריסר. בסן שואן יש סיבות לאופטימיות.
מהקסטיניירו של כל החיים נמצאים גם לואיס ואלווירה, שגדלו מדלת לדלת ובסופו של דבר התחתנו. הם בילו מחצית חייהם ברכיבה בין סן שואן למדריד, שם לואיס, שפרש כעת, עבד כנהג משאית. במשך עשרות שנים חילקנו את זמננו בין העיירה לבירה. אלא שכעת, ללא חובות עבודה, האיזון נטה לעבר קסטיניירו, שם שוקמו בתי המשפחה. גם בנו בנימין קופץ לשם, שלמרות שהוא מתגורר באמסטרדם, מבלה בבית. ולמרות שלואיס ואלווירה הם מאותם תושבים של סן שואן שתמיד הייתה להם רגל אחת בכפר והשנייה בעיר הגדולה, חזרתם לא נחשבת בסטטיסטיקה כי, לפחות לעת עתה, הם עדיין רשומים ב מדריד. בין אם הם משנים את הנתונים שלהם במפקד או לא, מה שאין להם ספק לגביו הוא שהם לא רוצים לוותר לא על הכפר ולא על הבירה: "אני מרגיש טוב משני הצדדים", הסביר לואיס לעיתון זה.
התאוששות הרמה הדמוגרפית של סן שואן נמשכה על ידי השכנים הלוך ושוב. אנשים כמו חואן קרלוס, חואן, קונסואלו, חואן ואלווירה, שמאז המגיפה הגדילו את נוכחותם בעיירה. לראש העיר, המודע לקושי לתקן את סחף ההתרוקנות, יש מקסם נבון אך שאפתני: לדאוג שמי שמבלה שבוע בשנה בעיר יישאר חודש; שההולך לחודש מאריך לשלושה, או שמי ששהה שישה חודשים נשאר כל השנה. בקיצור, סן שואן החורפית נראית יותר ויותר כמו סן שואן הקיץ, כאשר אוכלוסייתה מתרבה בארבע או חמש.
בסך הכל, סן שואן אינה מוותרת, כמובן, על קבלת הפנים של שכנים חדשים ללא שורשים בעיירה. מאוריסיו, יליד צ'ילה, וסינתיה, צרפתייה, הם זוג בשנות השלושים לחייהם שהתאהבו בעיירה ממבט ראשון. הם נפגשו בעבודה בויגו והיה להם רעיון שסינתיה מספרת לעיתון הזה: הקימו מחנה בר-קיימא - לכל היותר עשרה אורחים - בעיירה הסובלת ממכת ההתרוקנות. הייתה לה מוטיבציה לתרום להחייאתו, עם כבוד לסביבה כדגל. ניצור קשר עם מועצת עיריות, אך קיבלנו רק תשובה מסן שואן. הוא ביקר בעיירה וסנוור חלקה הממוקמת בדיוק בקסטיניירו.
הפרויקט של הזוג הצעיר מוכן, בהיעדר כמה צעדים בירוקרטיים. "כולנו תומכים אחד בשני", הסבירה סינתיה בטלפון מאסטוריה, לאחר ששפכה אור בתחילת השנה. קונסואלו, אשתו של חואן ואמו של חואן קרלוס, ארג כמה נעלי בית כדי לקבל את פני אויאן הקטן. למרות שעדיין לא גרו שם, מאוריסיו וסינתיה כבר הרגישו את החמימות של קסטיניירו, הכפר שעד לפני כמה חודשים לא היה בו ולו תושב רשום אחד.
קל למנוע התרוקנות תושבים שנראית בלתי נמנעת, אבל ראש העיר, בעזרתו הנלהבת של חואן קרלוס, מעורב מאוד מאז שובו מנורבגיה, לא רוצה לוותר. והרעיונות והפרויקטים, חלקם מלאי דמיון, הולכים זה אחר זה. סן שואן, למשל, הייתה מועצת העיר בגליציה הראשונה שחתמה עם מותג רכב על רכב חשמלי לשימושם ולהנאתם של התושבים. תמורת מחיר צנוע לשעה, ואפילו עם שוברים חינם, הרכב, החונה ומחובר מול בניין העירייה, עומד לרשות חברי הקהילה והתיירים. מונה הקילומטרים מעיד על הצלחתו: 30.000 בחצי שנה בלבד.
פרויקטים אחרים שדמיינו בסן שואן, אך עם היקף על-מוניציפלי, נמצאים בשלבי סיום. כינוס של 16 עיריות באזור לקידום מסחר בין עיריות אלו, הימורים על הפצת מוצרים מקומיים בבית. ועוד יוזמה מפתיעה, שהם מקווים שלא ייקח הרבה זמן להתממש, לה הם מחפשים מימון ובמסגרתה יחברו עיירות מכל רחבי ספרד. "טינדר של עמים", הסביר חואן קרלוס, בהתייחסו לאפליקציית הנייד המפורסמת לפלרטט. המשתמש יראה תמונות של עיירות אנונימיות בספרד, וכאשר ה'אפליקציה' תזהה התאמה עם עירייה, תופק 'התאמה' בין המשתמש לעיירה המדוברת. בסן שואן דה ריו לא חסרים רעיונות. חלקם יצליחו, אחרים לא כל כך, ואחרים אולי ייכשלו; אולם, כצירוף מקרים בהצבעה הן על ראש העיר והן על חואן קרלוס, האנשים לא יכולים לשבת בזרועות שלובות ולחכות לפארק.
