המשך
זה היה עניין של זמן עד שהחרפה המוצלחת ביותר של הדמוקרטיה שלנו תעלה על גדותיה את היקף המאבק הפוליטי הנוקשה, כדי להכפיש כל אדם או קבוצה. בכינוי יריבים אידיאולוגיים כאלה 'ימין קיצוני', מצא השמאל שיטה מצוינת להחמיר את הדיאלקטיקה בין חברים ואויבים שקרל שמיט יקדם ובכך לעורר 'טרור אנתרופולוגי' בלתי מנוצח בקרב חסידיו. כל הכתות, כדי ליצור 'תחושת שייכות', המחייבות את חסידיהן להתאחד סביב אויב קיומי משותף. ובאמצעות מיתוג יריביו הפוליטיים כ"ימנים קיצוניים", השמאל גורם לחסידיו לתפוס באופן נוירוטי את המפלגות השמרניות (אפילו הביישנות או המביכות ביותר) כאויבות קיימות שעלולות להיות קלות לסטיגמה על ידי התקשורת.
שיטות מצמררות יותר, כי עד אז היריב הפוליטי המצוין כבר חדל להיות אנושי כהלכה, והפך לסוג של דחליל שמעורר את ה"טרור האנתרופולוגי" אליו התייחס שמיט. ברגע שהיריבה הפוליטית עוברת דה-הומניזציה, זה מתורגם בהכרח להרחבת הדה-הומניזציה לכל חסידיו או אוהדיו. ודה-הומניזציה יכולה לכלול גם כל אדם או קבוצה שפועלים בצורה לא נוחה או לא נוחה. התפיסה הנוירוטית תדרדר לפרנויה שתשתחרר ולציד מכשפות שמגלה 'ימנים קיצוניים' בכל מקום, שפע של 'ימנים קיצוניים' הגדלים כמו פטריות בסתיו גשום המשלב את שגיאות ההקלדה והגילדות האנושיות המגוונות ביותר. וכל ההמון ההולך וגדל הופך למסה חסרת צורה שלא נענים לבקשותיה, שמחאותיה נחשבות לא לגיטימיות, שהסבל שלה אדיש לחלוטין למי שבינתיים גירשו אותם מתחום המוסרי שלהם, מחשיבים אותם לגושי בשר מהימין הקיצוני. לא ראוי לשום צורה של אמפתיה.
המנגנון הפרנואידי הזה פועל נגד נהגי משאיות היום. מחר זה יתפשט נגד חקלאים וחוואים, נגד פנסיונרים ועובדים מפוקפקים, נגד כל קבוצה, בקיצור, שתעז לצאת נגד עיצוב השתיקה ברחובות שהאיגודים מבטיחים (רק כשהם שולטים, כמובן). אלה שיעזו לגנות את התביעות הפיסקאליות שדוחפות את ההתרוששות שלנו יהפכו ל'אולטרה-ימניים'. מי שיעז להצביע על ההשפעות ההרסניות של ההתייקרות הדוהרת במחירי החשמל והדלק, יסומנו כ'ימין קיצוני'. מי שיעז לחשוף כי אינפלציה של מצרכים בסיסיים הופכת את רשימת הקניות לרפרטואר כואב של חסכים, יסומנו כ'ימין קיצוני'. אלה שטובעים ואינם יכולים להסתדר יהפכו, כמו בקסם, ל'אולטרה-ימניים'. קהל 'אולטרה-ימני' עצום שאפשר להתנכל לו, לדין לפינוי, להשאיר אותו ברעב, בדממת הכבשים.
