אמנים משתפים פעולה כדי ליצור יריד משלהם

יש חיים מחוץ לאיפמה. בשבוע האמנות, הצעות אמנותיות משלימות ומקבילות שונות פורחות ברחבי מדריד לאלו שמתארחות מאז יום רביעי על ידי ARCOmadrid ושאר הירידים של הבירה. חלקם יוזמות משל עצמו, אחרים הם חלק מתוכנית GUEST של היריד, אבל כולם מרחיבים את האופק התרבותי מעבר לאולמות 7 ו-9. סדר היום של מדריד הוא אינסופי, בארבע הנקודות הקרדינליות. ABCdeARCO לוקח סיור בפעילויות האלטרנטיביות המצטיינות ביותר.

בלב מדריד, במרחק צעד אחד מהגראן ויה, האב אנחל מתמודד עם רעב, צמא וקר. כנסיית סן אנטון פותחת את שעריה יומם וליל כמרכז לחסרי בית, כ"בית חולים שדה" עבור המוחלשים ביותר. בחלל זה הציג אוסקר מורילו, עד מחר, יום ראשון, את 'מפל חברתי', פרויקט שחקר את רעיון הקהילה באותם מקומות הנחשבים, עבורו, בעלי רלוונטיות חברתית. "אין ספק שהכנסייה הזו היא ציר חשוב של תמיכה קהילתית", אומר היוצר הקולומביאני.

האמנית מציגה 3 ציורים ומפות שולחן מרובות שנוצרו במיוחד עבור המקדש: "בשקלתי כיצד להתערב בחלל, חשבתי על המפות כהתייחסות לאותה תמיכה קהילתית". ההצעה מקבלת, בנוסף למימד חברתי, חוש ביקורתי חזק, הקשור למספר עצם של הסדרה 'גל (קטרקט חברתי)' ולהקשר של ההתערבות. עבור מוריו, "בחברה יש קטרקט. במונחים עכשוויים, אתה מרגיש כמו חברה בורה ועיוורת לחלוטין".

פעולות חברתיות זוכות לבולטות במדריד. קולקטיב LGTBI תובע את המרחב שלו באמנות, שדרכו לשחזר את ההיסטוריה שלו ולהפוך את המאבקים החברתיים שלו לגלויים. ארכיון ארקה קוויר, המורכב מ-50.000 יצירות כולל תמונות, עיתונים, ביקורות או תחריטים, מציג את אמריקה הלטינית לנרטיב ההיסטורי של הקולקטיב. יוצרי "הארכיון השלם ביותר בדרום הגלובלי" - מלבד מילים - הם האספנים חלים בדווי ופליפה הינסטרוסה, שחנכו ביום שני האחרון את המטה הספרדי של הישות, ברחוב דוקטור פורקט.

האספנים פליפה הינסטרוסה וחלים בדאווי בארכיבו ארקה מדריד קמילה טריאנה

התערוכה 'סיפור ורוד (לא כל כך): היסטוריה תרבותית קווירית' כוללת מבחר של יותר מ-300 יצירות מארכיון ארקה; העתיק ביותר, תחריט של תיאודור דה ברי מ-1598, המכונה 'ציד הזונות', נקודת המוצא של התערוכה. התערוכה מתעמקת במקורות הטרנספורמיזם, המשמר שם, בין היתר, שמלה מהדראג הקולומביאני מדורלין קרופורד. הוא מביא דוגמאות לרומנים ההומואים הראשונים מקולומביה, פורטוגל וספרד, כמו גיליונות המגזינים "Fuori", חלוצה באיטליה, "מדריד גיי" או "Der Eigene", הפרסום הראשון להומוסקסואלים בהיסטוריה.

חלל תצוגה נוסף בבירה - וגם כזה שאינו מסחרי למהדרין - הוא Tasman Projects, תוכנית בחסות פרננדו פניזו ודורותי נירי. מדובר ביוזמה שמטרתה לשלב אספנים, גלריות או אוצרים בפרויקט משותף. בתאריכים כמו אלו של ARCOmadrid, הוא מקבל משקל בסצנת האמנות של מדריד, "על מנת להקל על ההפצה והידע של האמן הנבחר". בהזדמנות זו, בחלל, קידם סניף בנק ותיק את פרויקט 'NINES', של היוצרת אלזה פאריסיו, שהוצג בשבת.

'המכון הרומן מבחין באותות חיצוניים' הוא פרויקט מחקר שהאמן מגדיר כ"תוך-חוץ-ארצי", ופועל בגינת בית הוריו. הוגה גם כגישה לאסטרופוטוגרפיה ימית. הוא מבין זאת כעבודה משותפת עם משפחתו: "למעשה, הם הצוות שלי". הוא מאשר שהם עובדים על הפרויקט הזה במשך דורות, "בשכנוע שהם יכולים להגיע לעולמות זה ואחרים בקנה מידה שונה".

ARCO, מפלט

אלזה פאריסיו היא המנהלת האמנותית של OTR במשך שנה. חלל האמנות, בו מוצג בימים אלה 'המקום צופה' מאת ולריה מקולן. המופע נבנה בתורו על דרמטורגיה ותיאטרון יווני, ובהעלאתו, היוצר הארגנטינאי בוחן את הדרך לעיצוב מחדש של גוף האדם. מקולן הסביר כי "מה שהיו ציורים על הקיר, הפכו לדמויות". משם החל לראות גופות ודמויות, ובהפעלתן חשב על האפשרות לספר סיפור. ייתכן אפוא שבניית התערוכה – ספציפית לשבוע האמנות – מתוכננת כדרמה בשלוש מערכות, כפי שהסבירה האוצרת, קלאודיה רודריגז-פונגה. בחלל, הפתוח רק בתקופות מסוימות של השנה, ו-ARCO היא אחת מהן, משחקת האמנית עם יצירותיה השונות - הקריאטידים, הגורגונים או השרביטים - כדי להגדיר מערכת יחסים.

בין אמנות ציבורית לדיגיטל, הפרויקט 'RE-VS. (Reversus)', מהקולקטיב האמנותי Boa Mistura ("תערובת טובה" בפורטוגזית), המורכב מחוויאר סראנו, חואן ז'אומה, פבלו פריירו ופאבלו פורון. הקונספט אולי נראה פשוט, אבל הביצוע שלו מורכב: נקודת המוצא היא ציור קיר גדול בגודל 10×10 מטר, המעוטר בגרפיטי מפוכח על חזית הבניין הסמוך לסטודיו שלו, בשכונת Puente de Vallecas. לאחר הצביעה, החלל מחולק ל-35 רביעיות ועובר דיגיטציה בצורת NFTs, המוצעים למכירה בדוכן הגלריה Ponce+Robles באייפמה דרך פלטפורמת האמנות הדיגיטלית Obilum. עולם וירטואלי ומציאותי מחובר. הסיבה לכך היא שבכל פעם שאתה מוכר אחד מה-NFTs, הקולקטיב ימחק את הרביע מציור הקיר. נותרו יומיים לדעת את התוצאה הסופית.

ומחידוש יש לו קלאסיקה. כי... מה יותר מסורתי מקראג'יו לארוחת בוקר? יוזמת 'ביקור קאראג'יו' הגיעה למהדורה השישית ביום שישי כחלק מתוכנית GUEST של ARCOmadrid, "משתדלת להיות נדיב יותר בכל שנה", הגיב קרלוס איירס. הפגישה, בנוסף לקיום הפרויקטים האחרונים של אולפני Mala Fama ו-Nave Porto, נסבה סביב קונספט גן העדן השלישי, שפותח על ידי מיכלאנג'לו פיסטולטו, המאסטר של Arte Povera. "זהו תפיסה שמדברת על כך שהקהילה נוקטת עמדה לגבי הבעיות העיקריות שלה", פילוסופיה שפותחה לראשונה במדריד, כפי שהסביר לואיס סיקרה: "ועשינו את זה בקראבנצ'ל". מה שנקרא 'פורום לידה מחדש קאראבנצ'ל' התקיים אתמול במליאה: הסטודיו של פיסטולטו גלגל כדור באורך 1.60 מטר שנוצר מנייר עיתון ברחובות השכונה, תוך חיקוי לאחת מהופעותיו ההיסטוריות.

ה-Estudio Carlos Garaicoa, משתף פעולה באירוע Rebirth, חנך את החלל החדש שלו אתמול ביום שישי עם תערוכה קולקטיבית של האמנים קית' הרינג, דומיניק לאנג וחוסה מנואל מסיאס. עוד בקראבנצ'ל, מרכז אמנותי נוסף בו תופסים מחסני מפעל טקסטיל ותיק, בשטח של יותר מ-400 מ"ר: Espacio Gaviota, שמתווסף כך לקבוצת הגופים הגדולה המוקדשת לייצור ותערוכת אמנות.

פסטיבל האמנות של מדריד נמשך לפחות שבוע נוסף. Galería Nueva מציעה "מהפך" למושג 'הוגן' עם GN Art Fair, עיר שמטרתה להיות "לא נמהרת ומשקפת" יותר מאירועים רגילים. במהדורה הראשונה הזו יש כמה פרויקטים קודמים מאמריקה הלטינית, אירופה וספרד: Art Concept Alternative, Ulf Larsson ו-ArtQuake Gallery.

אבל המסיבה - במובן המוחלט - מגיעה הערב לתיאטרון מגנו עם האתגר לאחד מוזיקה אלקטרונית ואמנות עכשווית. זה יהיה ב-Art&Techno 'The Club', האירוע שחוזר למדריד עם הפעלות טכנו והופעות עם קבוצות אמנותיות שונות. במלסניה, Estudio Inverso פותח את שעריו; ובסן בלאס, Paisaje doméstico ניסתה 'להוריד' את הבלתי ניתנת לשליטה: מאה אמנים חולקים כבוד לפאולינה בונפרטה. הכסף שייאסף יעבור לעמותת שכונת קאניליאס.

העיר שאף פעם לא ישנה מאתגרת את המבקרים עם לוח שנה מלא אמנות תזזיתי.