"תהיה מאוד ביישן. הם תמיד קישרו אותי, הוא אף פעם לא ידע איך לפלרטט»

המשך

הקיץ, ראול (בן 47) בחר בשיר עם "מסר חיובי שמשקף את הרגע הזה שבו, בזוגיות, אחד פתאום פוקח את עיניו ומגלה שהוא כבר לא יכול לחיות בצילו של האחר. ואז הוא אומר לו, 'או שאתה עף איתי או שאתה נשאר מאחור'". בחייך, שה'סליחה שאני אומר לך' שלו הוא יותר עבור שאקירה מאשר לפיקה. לשיר של ראול אין אזכורים אוטוביוגרפיים: "זה לא שאני רוצה חוויה כזו, למה שנלך שולל את עצמנו. אף פעם לא אהבתי לזרוח מהצורך להאפיל על מישהו". בשלב זה, אנו תוהים כיצד הוא עדיין רווק. ולכן אנחנו מציעים לפעול כסוכנות 'השמה סנטימנטלית': "הוא אף פעם לא ידע איך למכור אותי", הוא מתוודה מתבייש.

"הוא תמיד היה מאוד ביישן. הם תמיד קשרו אותי, הוא אף פעם לא ידע איך לפלרטט. חסרה לי ספונטניות, אני מתוח. עדיף לי לדייט שני, אם יש כזה".

יש לו פנים של ילד טוב. וזהו, למרות שהוא מבהיר: "אני מחשיב את עצמי כאדם טוב. אני חושב שאני צריך להיות כדי שאוכל לישון עם מצפון נקי, אבל אני לא ילד טוב". באותו רגע, ראול צוחק ומדגיש: “אני אדם טוב, אבל אני לא בחור טוב. אני מורד ויש לי 'קרני השטן' שלי שמופיעות מדי פעם. הייתה תקופה שחשבו שאני החתן המושלם. וללא כלום! כמובן, אני נוטה להיות יותר נוכל בתחילת מערכת יחסים, במיוחד לא לתת תמונה שלא. אני אוהב להיות כנה ולהבהיר שאני לא ילד כל כך טוב כדי שאחר כך לא יהיו הפתעות.

להשלמת הקובץ, אנו מעוניינים לדעת אם יש לו חיבה או לא. ראול מתחיל במפתיע: "אני אדם קר ומרוחק..." אבל הוא מסיים את העבודה עם ציפוי ראוי לאופרת סבון: "עד שאני מתאהב". זה לא שזה רומנטי, זה הדבר הבא: "ברגע שאני מתאהב אני יכול להיות שף קונדיטור כבד ומסורבל".

חלום להגשים

ראול כבר התיישב: "כשהגעתי למדריד הייתי צריך לצאת, להתנתק. אבל מכיוון שכבר עברתי את השלב הזה, אני מחפשת איזון. עכשיו, למשל, אני אוהב ללכת להרים, אני מצלם הרבה תמונות לרשתות חברתיות. ואני עדיין אוהב לצאת, אבל כל החברים שלי בזוג וזו לא תוכנית לזרוק את עצמי לרחוב לבד. כמובן, בשביל זה נועדו האפליקציות, שראול מודה שהשתמש: "הדבר הטוב הוא שאתה משתחרר בהדרגה, מתקדם כשזה מגיע להיכרות, הדבר הרע הוא כשאתה שולח את תמונת הפנים שלך הם אומרים לך ש'זה נשמע לי הרבה'. אני נהיה מאוד מתוח, למרות שמה שהכי מרגיז אותי זה כשאני רואה שהם נסחפים לתמונה שיש להם עליי שלא תואמת את המציאות.

האמת היא שמעבר למצוא לו בן זוג, מה שאנחנו רוצים זה לראות אותו באירוויזיון, בשבילו הוא צריך להופיע בבנידורםפסט: "אני אשמח, כי זה החלום שלי ואני רוצה להגשים אותו יום אחד" . כמובן, אף אחד לא מצפה לכוריאוגרפיה בסגנון שאנל: "אני מבוגר מספיק כדי לעשות 'SloMo'... אני אצטרך נס יותר מכוריאוגרף".

ראול, כילד, בזרועות אביו אוגוסטו, שהנחיל בו את אהבתו למוזיקה - ABC

התמונה: חסרת אב בגיל ההתבגרות

למרות שאתה מודה שהוא תמיד היה יותר "ילד של אמא", ראול לא יכול שלא להתרגש כשהוא נזכר בדמותו של אביו, אוגוסטו: "יש לי הרבה אהבה לתמונה הזו כי היא מעלה זיכרונות מאושרים. את אהבתי למוזיקה אני חייב לאבי. הוא זה שגרם לי להתערב בסגנונות מוזיקליים שונים, שלימד אותי להעריך את הקולות של קמילו ססטו או נינו בראבו, הוא אפילו רשם את אחי ואותי לקונסרבטוריון ויטוריה. הוא היה איש עליז, חיובי, מלא חיים, למרות הכל". זאת בשל המחלה שגרמה לו לאבד את הכליות, שאילצה אותו להשקיע עשר שנים בדיאליזה ולבסוף השתלה: "לעולם לא אשכח את הלילה שבו התקשרו מברצלונה להודיע ​​שיש תורם, אשר יכול היה לנתח אותו, אבל הוא נאלץ לנסוע מיד. תירה איזה מהומה. נשארנו אצל סבא וסבתא שלנו וההורים שלי נסעו לברצלונה. כל כך הרבה נסיעות, כל כך הרבה טרדות, אבל תמיד היה לו חיוך עבורנו, הוא היה הניצוץ של המשפחה. אביו לקה בהתקף לב כשראול היה בן 16, מה שהוביל אותו להיפרד מגיל ההתבגרות כדי להתמודד עם האחריות שגוררת להיות יתום: "זה היה קשה מאוד לכולם, אבל במיוחד לאמא שלי, שהייתה לבד איתה ילדים שמגדלים את המשפחה. שם היינו צריכים לעזור לכולם, התחלנו לעבוד והקרבנו כמה חלומות. אחי, למשל, עזב את הפסנתר והמוזיקה לנצח. פתאום אתה מבין שהחיים שלך השתנו, שאתה כבר לא ילד רגיל ואתה צריך להכריח את עצמך להתנהג כמו מבוגר. לפתע, המתבגר המשוגע צריך להתיישב כשהוא רואה שמחצית מהתמיכה הגדולה שלו חסרה והשנייה נותרה שקועה באובדן. עם זאת, כשהתהילה הגיעה ולקחה אותו לפסגה, ראול דמיין איך אביו היה חווה את ההצלחה הזו: "אני בטוח שהוא היה המעריץ הכי טוב שלי".