זה לא משנה הגיל, המין או המוצא של כל אחד ברגע זה ברחובות ז'יטומר. כולם מאוחדים במטרה אחת: להגן על עירם. לאורך רחובות הבירה המנהלית של מחוז ז'יטומר, אלפי אנשים פועלים כתף אל כתף כדי להגביר את ההגנה על עירם. "אנחנו לא מפחדים, אנחנו הולכים להילחם, אנחנו רוצים להגן על אדמתנו, פוטין לא מפחד מאיתנו, ניפגש כאן", אומרת אולנה איגורבנה, סטודנטית צעירה באוניברסיטה כשהיא סוגרת שקי חול שישמשו מעקה בעמדת הגנה במרכז העיר. הוא עם אמו סביטלנה, בת 65. היא גם לא מפחדת. "חייתי את התקופה הסובייטית ואני לא רוצה שהתקופה האפלה שחוויתי במשך רוב חיי תחזור. אני רוצה עתיד לבת שלי. אני אעשה כל שביכולתי כדי שפוטין יצא מאוקראינה מובס", הוא אומר לנו.
בצד השני של הכיכר, משאית מלאה בחול מתחילה בתמרון לפריקה. ואדים מוביל את התמרון. הוא מתנדב שהצטרף ליחידות ההגנה הטריטוריאלית האזרחית. הוא ממונה על תיאום כל ההכנות ההגנה המבצעיות בגזרה זו של העיר. "לאט לאט!" "מעולם לא חשבתי שאהיה במצב כזה, זה מטורף. עם זאת, אין לנו ברירה אלא להגן על עצמנו, אף אחד לא יבוא לעשות את זה בשבילנו".
"הוא החליט לפתוח את העסק שלי היום כי אני רוצה להביא קצת אור ותקווה לאנשים. אני מסרב לחשוב שהמלחמה הזו נמשכת".
קבוצה גדולה של אזרחים עם אתים עובדת ללא לאות במילוי שקי חול. לכולם אותה מטרה: להגן על עצמם כדי לשרוד. פקודה חדשה מאדים גורמת לכל הגברים להפיל את האתים ולצאת מיד לפרוק שלוש משאיות חדשות המגיעות לכיכר העירייה המלאה בהגנות נגד טנקים. ולאדים מארגן אותם לקבוצות של חמישה וללא כל עזרה הם פורקים את פיסות המתכת הכבדות שישמשו מעקות נגד התקדמות אפשרית של טנקים רוסיים דרך מרכז העיר.
בצד השני של העיר, בשוק לא נראית נפש אחת. כמעט כל החנויות סגורות לצמיתות. לבד ובדוכן היחיד שפתוח בגזרה זו של השוק אנו מוצאים את תמרה קובלצ'וק. הוא בן 53, הוא מוכר פרחים והוא לא רצה להפסיק היום לפתוח את העסק הקטן שלו. "הוא החליט לפתוח את העסק שלי היום כי אני רוצה להביא קצת אור ותקווה לאנשים. אני מסרב לחשוב שהמלחמה הזו נמשכת. אני בטוח שהם יגיעו להסכמה ובקרוב נחזור לחיים הרגילים שלנו.
האופטימיות שלו, לעומת זאת, מתנגשת באווירת המתח שכבר שוררת בעיר. כולם חשודים כמשתפי פעולה או חבלנים רוסיים. המשטרה שולטת בביטחון העיר וזוכה לתמיכת מתנדבים אזרחיים מהגדוד הטריטוריאלי. סירנות של ניידות משטרה מעוררות את אזעקת העוברים והשבים שעוברים בפארק ברחוב קאטדרלנה.
אדם שכביכול עושה סימנים עם ספריי מעלה את חשדם של השכנים והם מחליטים להודיע למשטרה. זה מקיף מיד את החשוד ועוצר אותו. האווירה מתוחה. בסביבת הפארק עוצרים כוחות הביטחון את כל העוברים ושבים ודורשים מהם להזדהות במסמכים הרשמיים. הסצנה נמשכת כעשרים דקות, במהלכה מנציחים הצופים מחלונות הבניינים הסמוכים את הרגע באמצעות הטלפון הנייד.
"מעולם לא חשבתי שאראה את עצמי מגן על המדינה שלי מפני רוסיה. הם תמיד היו כמו אחים עבורנו".
לא הרחק מהפארק ברחוב קאטדרלנה, בשדרה ראשית במרכז המנהלי, טור של גברים ונשים נאבקים לסיים את הקמת מתרס. ביניהם יהיה וולודימיר, איש עסקים אוקראיני מז'יטומר, שהחליט להישאר כדי להגן על עירו. "מעולם לא חשבתי שאראה את עצמי מגן על המדינה שלי מפני רוסיה. הרוסים תמיד היו כמו אחים עבורנו", הוא אומר לנו. יחד הוא בחר בחור צעיר בשם אולק, שעד תחילת המלחמה התמסר לשחק כדורגל בקבוצת ליגה אזורית, הוא מספר שהמלחמה תפסה אותו מבקר כמה חברים ועכשיו הוא החליט להישאר כדי להתגונן העיר.
עם עלות השחר במקלט מאולתר באחד ממלונות ז'יטומר, אוליקסי יפימובי מוצא מקלט עם אשתו אולנה, בתו ניקיטה וחמותו קטריינה. הם ברחו מקייב. "אני גר בשכונת בוקה. אתמול הוא החל לשמוע יריות ולחץ להימלט מהעיר. אני לא יודע מה אנחנו הולכים לעשות, אני לא יודע אם יש עוד מקום בטוח באוקראינה".
