מדי יום, לפי הערכות של הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי (OECD), עוברים לעיר כ-180.000 איש. בקצב הזה, התחזית היא שעד שנת 2050 אוכלוסיית העולם תגיע ל-9.000 מיליארד תושבים, מתוכם 70% יחיו במרכזים עירוניים. בהקשר זה, ואם ניקח בחשבון ששטחים עירוניים גדולים הם היצרנים העיקריים של אנרגיה עולמית (75% מסך) ושל פליטת גזי חממה (60%), אין זה מפתיע שרבים מהם מתחילים להמר על מודלים חדשים וברי קיימא יותר בהתאמה לטכנולוגיות חדשות, כדי לענות על האתגרים הגלובליים הגדולים שמציב משבר האקלים. מגיפת הקורונה הייתה 'הלם' שחשפה את נקודות התורפה של אורח חיינו כמו גם את מערכות הניהול הציבוריות והפרטיות שאילצו אותנו לחשוב מחדש על הפיתוח העירוני שלנו. ערי העתיד יצטרכו להתמודד עם אתגרי העתיד החדשים על ידי הבטחת איכות החיים של אזרחיהן בהקשר של אי ודאות. לשם כך עלינו לעצב ערים עמידות, אלו ניתנות להתאמה, עמידות ובריאות. המודלים החדשים של הערים יבססו חלק מהצלחתם על נישואים אינטליגנטיים בין טכנולוגיה לקיימות; הם מה שאנו מכנים בדרך כלל ערים חכמות או ערים 4.0. טכנולוגיות מידע ותקשורת (ICT) וביג דאטה אינן מאפשרות ניהול יעיל ובר קיימא של שירותים ציבוריים, כגון תפעול רשת התחבורה הציבורית לשיפור ניידות בת-קיימא, שימוש אחראי במשאבי מים או אנרגיה, טיפול טוב יותר בפסולת או הגדרה מחדש של המרחב הציבורי. בהחלט, הערים שמתכוננות בצורה הטובה ביותר להתמודדות עם ההשפעות וההשפעות של שינויי האקלים יהיו האטרקטיביות ביותר למשוך כישרונות, חברות והשקעות. יחד עם המרכיב בר-קיימא, הדיגיטליזציה מופיעה כגורם המבדיל הגדול של ערים חכמות. קישוריות, תשתית לאיסוף נתונים, חיישנים... אבל תמיד לשים את האנשים במרכז. לפי המכון העולמי של מקינזי, כל עיר חכמה המוצעת מחולקת לשלוש רמות. ראשית, שכבה עם האלמנטים הללו שכבר הוזכרו (חיישנים, קישוריות וכו') המאפשרת לנו לאסוף נתונים, שעליה יש רמה שנייה של 'חומרה' ו'תוכנה' לניהולם ולניתוחם. בסופו של דבר, דווקא האזרחים הם הגיבורים, שכן הם, בתמיכת מוסדות וחברות, יהיו אלה שאחראים על ניצול כל הכלים החכמים הללו. יש להעמיד את כל השריר הטכנולוגי הזה לשירות פיתוח של טריטוריות וערים הרבה יותר מקיימות. ערים חכמות ורשתות חכמות מאפשרות לשפר, למשל, את רשתות התברואה שלנו, לזהות נזילות אפשריות בזמן אמת ולייעל את צריכת המים. במקרה הספציפי של חשמל אדום, ניהול נכון שלהם פותח פתח לשימוש יעיל יותר במשאבים, יש אופטימיזציה של כל שרשרת הערך, שעוברת מייצור לשימוש ברמת המשתמש הביתי, פתרונות של מערכות תמחור דינמיות מקומיות או השימוש בתאורה ציבורית חכמה הקיימת בערים מסוימות. בסופו של דבר, במעבר האקולוגי והדיגיטלי הזה, הנישואים החכמים בין טכנולוגיה לקיימות מציעים לנו את ההזדמנות להגיב למשבר האקלים על ידי עיצוב אופק של התקדמות ופיתוח. אבל עיר חכמה יכולה להיות רק אם המוסדות שלה, החברות שלה ואזרחיה יהיו חכמים, ופורסים מודיעין קולקטיבי חדש. בעולם המתפתח, בקרב העתיד לא ינצחו החזקים ביותר, אלא אלה שישתפו פעולה בצורה הטובה ביותר על ידי אריגת אסטרטגיות ובריתות אינטליגנטיות.
