המשך
הוא מעולם לא יצא להרפתקה כזו, אבל הוא לא הטיל ספק בכך שהוא יגיע למטרה. המטרה עשויה להיראות פזיזה עבור אישה בשנות השישים לחייה, ללא ניסיון במרחקים ארוכים על שני גלגלים: לרכוב על אופניים בכמעט שלושת הקילומטרים שעוצרים בעיר השוודית מאלמו מסנטיאגו דה קומפוסטלה. אבל רקל טופל, גמלאית ונצואלה בת 63, הגיבה במעשיות לאלה שפקפקו באפשרויותיה ולאלה שהזהירו אותה מפני הסכנות שביציאה לטיול לבד: "אם אתעייף, אקח רכבת", היא הגיבה לגבי הסיכון לרגליים חלשות. "אירופה היא לא ונצואלה", הוא ענה על חוסר הביטחון האפשרי של הקמינו עבור א
אישה לבד.
בסופו של דבר, היה צורך לנסוע ברכבת, אבל רק בשתי נסיעות קצרות: בלובק (גרמניה), בתחילת ההרפתקה שלו, ובבורדו (צרפת), כבר עם הגבול הספרדי במרחק יריק אבן. וזה לא היה בגלל חוסר כוח, אלא בגלל שמזג אוויר גרוע הפך את המסלול לבלתי עביר, לפי ההרפתקן הזה. מזג אוויר סוער שלא שוכפל בצד השני של הפירנאים, למרות הסתייגותו ממה שהשמיים בצפון חצי האי יכולים להביא. כך, יותר מ-2.800 קילומטרים דיווש מאז ב-22 באוגוסט הוא סבל מאופניים במאלמו, שם מתגוררת בתו, עד שב-11 בנובמבר הגיע לפלאזה דל אובראדוירו. המהנדסת האזרחית בדימוס, שהיתה מסוגלת להרשות לעצמה את ההרפתקה הזו בזכות כר כלכלי שחסרה לרוב בני ארצה, נתקלה באנשים מוזרים ומעניינים בעלייה לרגל. כנזירה על אופניים, היא הכירה דרך אפליקציה לחובבי אופניים. והוא ניצל את ההזדמנות לשהות באחד הלילות במנזר שלו.
כמעט שלושה מילימטרים בשבועות של אונקיה, מכה הכרחית אם המטרה הייתה פשוט להשיג את הקומפוסטלה, הקלף שבאמצעותו מאשרים השלטונות הכנסייתיים שהקמינו נעשה כפי שאלוהים התכוון. אבל רקל התרגשה ממניעים מעבר לרוחניות ולדתיות: היא רצתה לעזור לילדים ונצואלה ולקדם את השימוש באופניים בקרב בני נוער של מדינה במצב כלכלי וחברתי מורכב. שני גלגלים הם שם נרדף לבריאות ותחבורה זולה, אבל לא כל כך בוונצואלה, שבה בעלות על אופניים אינה בהישג יד של כולם.
זה מה שרקל חשבה עליו כשהחליטה לוותר על צהלה נוחה כדי לתרום את גרגר החול שלה לטובת הצעירים של ונצואלה. En el Camino גייסה כ-3.500 יורו תרומות באמצעות Bicitas, קרן שעדיין בתהליך הקמתה עקב קשיים בירוקרטיים. עכשיו, בחזרה בוונצואלה, הם ישתמשו בכספים האלה כדי לקנות חלקי חילוף ולתקן את האופניים של ילדים וצעירים שזקוקים להם. למרות האהבה לארצו, הוא מאמין שכעת מקומו באירופה. בעזרת אזרחותו הספרדית האחרונה, שהושגה הודות להפגין את עברו הספרדי, הוא שוקל להתיישב בגליציה או בצפון פורטוגל. התנאי הוא שיש חיבור אוויר טוב שהאישור לטוס היה גבוה לעיתים קרובות. ליבו הוא ונצואלי, אבל הוא חשב שמאירופה יש לו יותר אפשרויות לעזור לבני ארצו. ולהגיע לכתף למה שיהיה חלומו: "שלכל הילדים בוונצואלה יש אופניים".
