פולין, גבול נאט"ו האחרון בתקווה למיליון פליטים

המשך

על חשיבותה של הברית להגן על פולין השכנה עם אוקראינה, הוא נותן דין וחשבון היטב על העובדה שהיא הורתה ליחידה הצפון אמריקאית שפנתה את אפגניסטן בקצה הקריטי ביותר שלה, הדיוויזיה המוטסת ה-82, לתגבר את הגבול, וכי החזית שלו היא הגיבור האחרון שספג את הרמפה של המטוס האחרון שיצא משדה התעופה של קאבול, גנרל שני כוכבים כריס דונהו. כאילו אתה לא מרגיש בטוח.

"אנחנו הגבול של נאט"ו", מסכם בגאווה הנדיב שמעון, פולני, שעזב את ראדום, עיר דרומית לוורשה, ביום שישי בבוקר כדי לנסוע ארבע למעבר חרבנו ולהביא את גברת קוטלו, אוקראינית, לפגישה עם

נכדתו אנסטסיה, 24, ונינתו קריסטין, רק שלוש, עוזבות את אזור המלחמה. ההמתנה בקצה המחסום הופכת מיוסרת ובגברת קוטלו קללות בלתי ניתנות לשחזור לוולדימיר פוטין ודמעות זולגות, מגיעות סיגריה אחת אחרי השנייה, למרות שהיא סובלת את הדרוש עם הנוחות הנובעת מהידיעה שהיא בטוחה. עם זה שיורד, זה לא יסולא בפז.

אם היא מרגישה שלדיפלומטיה אין תרופה, פולין מתכוננת לקלוט עד מיליון אוקראינים במשבר הזה, על פי חישובים של הממשלה האולטרה-שמרנית של אנדז'יי דודה, שכבר הקימה תשעה מרכזי קליטה בעיריות בחזית. בו מוצעים מיטות, מזון, סיוע רפואי ומידע למי שצריך. ביום שישי הקרוב, בחלק מהצמתים, מדיקה ולעיתים בדורוהוס, מצטברים פקקים של מאה קילומטרים של כלי רכב. לא רע כל כך הרבה רצון טוב לרשויות שבסתיו האחרון הרעיד את תפרי המערב על ידי החזרת הפליטים הסורים והעיראקים, שכן, שכן, השכנה הבלארוסית הלא נוחה דחפה באופן מלאכותי לנסות לגרום לקצר חשמלי אירופאי שבדרך כלשהי היה הקדמה לכך. הקרמלין, כך נאמר כבר אז, תמיד עמד מאחורי המתקפה ההיא.

יציאת האוכלוסייה האוקראינית

יציאה מ

האוכלוסייה האוקראינית

זמן שחור ולבן

לפולין מה שמגיע מאתמול הן משפחות מפורקות. נשים וילדים, ללא בעליהם וללא אבותיהם, בשל הוראת קייב, מאת נשיאה וולודימיר זלנסקי, כי כל הגברים בגיל הלחימה נשארים במדינה, בדיוק אלה שבין 18 ל-60. הוראה שמחזירה באופן אינסטינקטיבי את השחור-לבן של מלחמת העולם השנייה ושנמצאת בתחתית הבכי המעט נבוך - עדיין לא נקרע, ההלם לא מאפשר להרפות את הרגשות - של הנשים הבורחות עמוסות במזוודות ואחד הצעצועים הבודדים שהם הצליחו לתפוס.

עם הגעתם לאדמת פולין, שגם היא הייתה אתמול באוטובוסי קו רגילים, כך הם פני הדברים, בני המשפחה ממתינים להם ישירות. כמו אנסטסיה, גם סבתה, גברת קוטלו, שהתיישבה שם לפני שנים רבות וטיפלה במוסד לעיסוי. היא אחת ממיליוני המהגרים האוקראינים, הלבנים, הנוצרים, המתקבלים בברכה, אשר, יש לומר, תופסים ברובם עבודות ביתיות ובלתי מיומנות במדינה, ואשר בחרו ביציאה הזו במיוחד מאז 2014, כאשר רוסיה מספחת מרצונה את קרים. חֲצִי אִי. שם כבר שמעתי רבים שהשאיפות האימפריאליסטיות של מוסקבה יכולות רק להגיע רחוק יותר ושזה התחיל להיות נוח להבטיח את החופש, המוערך כל כך, שוורשה הקלה על ידי פטור מהם מכאן ואילך מאשרות נסיעה. מהצד, לא הפסיק אתמול למשוך תשומת לב שמכוניות עם לוחיות רישוי מלטביה, ליטא, מצ'כיה או אפילו מדרום גרמניה היו נוחתות במעבר חרבנו הזה. כל כך גדולה הפזורה האוקראינית. כל מה שצריך כדי להרחיק אותם משדה הקרב.

יחסי השכנות האלה לא היו כאלה כל הזמן, הטבח בפולנים בידי האוקראינים בשנות הארבעים נמצא הרחק מאחור, אבל יריב משותף בסדר גודל של פוטין מדלל את ההבדלים מהעבר. כדוגמה, שמעון, שליווה את גברת כותלו במצב כל כך קשה, נוטש שהוא כמעט מרגיש כמו עוד אוקראיני ושאם הוא בצד הזה, אין לו ספק לגבי ההגנה על השטח. "אבל הם יכולים לבוא לכאן, בביטחון ובברכה - הוא חוזר ומדגיש - שאנחנו הגבול האחרון של נאט"ו".