"מי שמתכחש למסורת מלחמות השוורים של קטלוניה וברצלונה מתכחש להיסטוריה". בטבעיות ובאלגנטיות שהוא תמיד בזבז לפני השוורים, חואקין ברנאדו גזר את דינו כאשר קיבל מידיו של ראש עיריית ברצלונה דאז, פסקואל מרגל, את מדליית הזהב של סיודאד קונדל. זה עתה פרש מהזירה כשהוא נלחם בשישה שוורים בהכרה המונומנטלית והמוסדית הגיע ללוחם שוורים שתמיד פעל בגאווה כקטאלוני בכל עולם מלחמות השוורים. בברצלונה הוא נלחם כמעט מאתיים וחמישים מלחמות שוורים ויותר מארבעים מלחמות שוורים. רפרנס אותנטי לתחביב שתמך בו וגם תבע אותו, שנהנה מאישיותו בזירה, מהקלות הקלה שבה גרם לאלפי מעריצים להנות.
לוחם שוורים מברצלונה, לוחם שוורים ממדריד, מרובע שמעולם לא התחמק ממנו, ולוחם שוורים ממלחמת השוורים באמריקה. מפרו, מקולומביה ובעיקר ממקסיקו, שם היה אליל כל כך הרבה שנים. הוא סבל מההתנכלויות של הפיאסטה בארצו, הוא הזיל דמעות מרות של זעם ואי הבנה כאשר שקר פוליטי לקח את מלחמות השוורים קדימה והוא המשיך להילחם למען לוחם השוורים בתקווה לחזור יום אחד לרחבה המונומנטלית שלו.
עם מותו של חואקין ברנאדו זה יחשוף את אחד הדפים החשובים ביותר בהיסטוריה של מלחמות השוורים בקטלוניה. מאשליותיו של סוס סנטה קולומה דה גראמאנט שפרץ למקום כנובילירו באמצע שנות ה-1983, ועד האשליה שיצר בקרב מעריצים, שהתמסרו יותר ויותר למצוינותו של לוחם שוורים שהשאיר חותם בל יימחה כאשר הוא פרש מהזירה בשנת XNUMX. נעלמו כל כך הרבה משימות נגוע בטעם טוב, איכות, תמיד ערך. אם הוא הכריח אותו לבחור באחד, עיכוב הסולו מול ששת השוורים מיורה, הוא הצביע על הרבה יותר מאתגר אישי, מחויבות. אותו אחד שהיה לו תמיד עם קטלוניה ועם מלחמות שוורים.
