המטרופוליטן הוא לא הקלדרון. זהו אחד המשפטים החוזרים ביותר על ידי אוהדי מזרונים רבים. הם מתגעגעים לרתיחה שחוו על גדות המנזארס. ועוד כשמגיע לילה אירופאי מכריע. הבמה של המטרופוליטן לא הייתה הטובה ביותר לפעול בתקופה האחרונה, מעיבה על ידי סביבת מלחמת אזרחים: שברון הלב עם גריזמן (שכבר נראה שנרפא), העימות עם הרמוסו, שירים מסוימים שכבר לא נשמעים מהדרום קרן...
דווקא במשחק האחרון בבית (1-1 מול ראיו) נראה צ'ולו דורש בתוקף מהיציעים ללחוץ. אבל תגובת האוהדים לא הייתה נלהבת כמקובל כשהמנהיג שלהם דורש אותם. היה יותר קור מהרגיל. האם סימאונה תפס את זה כך? הארגנטינאי הבטיח שאי אפשר לבקש מאוהדי המזרן "ממש כלום". להיפך, הם אלו שצריכים לתת להם מהשטח. "המצב שלנו מאז הוא לשדר אשליה, רגש, עבודה, לתת לעצמנו כפי שנתנו את עצמנו לאתלטיקו דה מדריד לפני אחת עשרה שנים. ואחרי כל השאר, יש לי דרך אחת לחשוב על החיים: לתת בלי לחכות".
אבל כרגע אתלטי דל צ'ולו נותן לקהילה שלו מעט לאכול באצטדיון שלו: בליגה בבית, שבע נקודות מתוך 15 אפשריות; כאורח, 16 נקודות מ-18. בבית, אתלטיקו דה מדריד ויתרה רק על שתי נקודות, באנוטה. מה הסיבה למספרים הסותרים הללו? "תהיה סיבה כלשהי, זה ברור. אנחנו לא מספיק כוחניים ומציגים את משחק הבית הכי טוב שלנו וזו בוודאי הסיבה שזה יהיה", הגיב דייגו פאבלו סימאונה בתמציתיות אחרי שעוד שתי נקודות מהמטרופוליטן עפו נגד ראיו. ללא ספק טמון בו עוד אחד מהזכרים, הקשיים הגדולים ביותר שחוו הרוג'יבלנקוס בכל הנוגע לביצוע היוזמה.
והצ'מפיונס עיתונות. שוב. כאן היא ניצחה בבית, בייסורים מול פורטו (שער של גריזמן בדקה 101), אבל זה הגיע ממסע של שמונה משחקים ללא ניצחון בבית באירופה (מאז אוקטובר 2020, 3-2 מול זלצבורג). ומול ברוז' הוא מעד שוב. התאמה טובה, אבל אין פרס. 0-0, הכדורים נגמרים, והמחשבון תובעני.
ממול הפעם תעמוד באייר לברקוזן של צ'אבי אלונסו, שזכתה רק בשלוש נקודות בליגת האלופות. נגד אתלטי בגרמניה, עדיין בלי צ'אבי. קבוצה שנמצאת על סף ירידה בבונדסליגה, "אבל שבנתה את עצמה מחדש עם מאמן שמבקש לכבוש את אותו סגנון שהיה לו בריאל סוסיאדד ב'", כלשונו של סימאונה.
