בית מרקחת הדואר מיקולאיב הוא יותר בונקר מכל דבר אחר. התמונות על הקירות הוחלפו ברצועות עץ שמרככות את הפגיעה וחייל חמוש ב-AK47 בודק דרכונים. המלחמה משנה הכל, אפילו שירות הדואר.
לאחר שעברנו את כל הבדיקות הגענו למשרדו של יהור קוסורוקוב, מנהל שירות הדואר של האזור. ממשרדו ניתן לראות את שדה התעופה הצבאי של העיר, זירת קרבות קשים בין חיילים אוקראינים ורוסים. הוא פותח את החלון כדי להראות לנו את המקום והחדר מואר. הוא פותח אותו מרחוק וכשאנחנו מביטים החוצה הוא מזכיר לנו: "תיזהר, אולי יש צלפים מלפנים". לאחר מכן הוא התחמק מהחלון ומסביר לנו מדוע החליט להישאר מול הדואר.
באוקראינה שירות הדואר הוא קריטי באזורים מסוימים במדינה. "יש מקומות שאין בהם חנויות, אבל יש סניף דואר. אנחנו מוכרים שמן, נייר טואלט, גרביים..." אומר יהור. יתר על כן, הם אלו שאחראים על תשלום הפנסיה. בלעדיהם החיים בערים מסוימות היו קשים הרבה יותר.
מ-330 עד 15 עובדים
עבודה קריטית בעיצומה של מלחמה שהמשיך לעשות גם תחת אש רוסית. בבניין עבדו בעבר כ-330 איש, אך מאז פרוץ המלחמה נותרו רק 15.
חלק מהעובדים סבלו מההשלכות של התקפת אויב ורכבי המשלוח נושאים סימנים מירי ירי או פגיעות רסיסים. בבניין בו אנו נמצאים ניתן לראות את ההשפעות של טיל, כמו החור בגג בחצר האחורית. "אני לא מתלונן, אני רק מסביר לך את זה", הוא אומר.
למרות הכל, קוסורוקוב מסרב לעזוב. "אני מנהל תשתית קריטית. יש לנו כאן משימה והקפטן חייב להיות האחרון שיעזוב", הוא אומר.
מנשיאת חשבוניות ושירותי דואר ועד רחפנים ומצלמות ראיית לילה
לא רק השגרה שלהם הושפעה מהמלחמה, אלא גם תכולת האריזות. חלוקת שטרות בנק התחלפה במשקפי ראיית לילה לחיילים. מה שהיו פעם כרטיסי חג המולד הם כעת מזל"טים שיישאו רימונים כדי להילחם ברוסים.
הטלפון מצלצל והוא מראה לנו את המסך: תמונת לוויין משירותי ההגנה האוקראינית שבה זיהו טיל רוסי. לפי מסלולו, הוא פונה לכיוון מיקולאיב. אנחנו שותקים ויהור מביט בשמים. דקת דומיה שהבמאי שובר בנחירה, מגלגל עיניים ועושה תנועת מדיטציה. "שקט", הוא אומר כשאנחנו ממשיכים ללכת לכיוון היציאה, בליוויו. "אני לא אוהב שתיקה, זה מעורר בי עצבים", הוא אומר לפני שנפרד.
