בכל משחקי המונדיאל יש את התשוקה הזו שמבדילה אותם מכל תחרות אחרת ובמוקדמות הרגש הזה עולה על גדותיו עד שמבחינים בו באווירה. לשחקנים ולאוהדים יש דגדוג בבטן שכרוך בתערובת של התלהבות להמשיך ופחד לעזוב מוקדם. אין עוד מרווח לטעות וזה מורגש גם על המגרש וגם ביציע. האצטדיון הראשון בקטאר בו נראה אקלים ייחודי כל כך היה ח'ליפה אינטרנשיונל המרהיב והעתידני, סצנת ההצלבה שפתחה את שמינית הגמר בין הולנד, קבוצה שלא התאהבה אבל שסיימה את שלב הבתים ללא הפסד. , וארה"ב. קבוצה שגם לא ידעה תבוסה ושהיה לה הרבה יותר ממה שנראה, כפי שהוכח נגד אנגליה ואיראן.
-
הולנד: אנדריס נופרט - דנזל דומפריס, ג'וריאן טימבר, וירג'יל ואן דייק (קאפ), נתן אקה (מתייס דה ליגט 90+3), דיילי בלינד - מרטן דה רון (סטיבן ברגווין 46), דייווי קלאסן (טאון קומפיינרס 46), פרנקי דה יונג - ממפיס דפאי (צ'אבי סימונס 83), קודי גאקפו (ווט וגורסט 90+3).
-
ארצות הברית: מאט טרנר - סרג'ינו דסט (דהאנדרה ידלין 75), ווקר צימרמן, טים רים, אנטוני רובינסון (ג'ורדן מוריס 90+2) - יונוס מוסה, טיילר אדמס (קאפ), ווסטון מק'ני (חאג'י רייט 67) - טים וויה ( ברנדן אהרונסון 67), ישו פריירה (ג'ובאני ריינה 46), כריסטיאן פוליסיץ'.
-
שערים: 1-0, דקה. 10: תשלום; 2-0, דקות 45: עיוור; 2-1, דקות 76:רייט; 3-1, דקות 81: דאמפרייז.
-
שופט: ווילטון סמפאיו (BRA). הוא הזהיר את קופמינרס (דקה 60) ואת דה יונג (דקה 87) על ידי הולנד.
הבימוי היה סותר אם מסתכלים על הדירוג והמנצחים במונדיאל של ההולנדים והאמריקאים. הולנד, הולנד בז'רגון הכדורגל לכל החיים, הרשתה לעצמה להשתלט על ידי היריבה. איך להזיז דברים במגורש הזה שבו ה'אורנז'ה' מרגישים יותר נוח בלי הכדור לצאת להתקפה עם דהירות של הכוכב החדש שלהם, גאקפו, וממפיס שעובדת הרבה יותר בנבחרת מאשר בברצלונה כי תחשבו זה שותף עם גלונים. וכמובן, ארה"ב היום לא מתחילה, כשניסתה להפתיע מתוך סדר ומשמעת אבל מרגישה נחיתות, כפופה, ללא משאבים. עכשיו יש לו את דסט, רובינסון, וויה... ופוליסיץ', שהיה יכול לשנות את התסריט של המשחק אחרי שתי דקות אם היה מצליח להבקיע באחד על אחד ברור שנופרט פתר.
האמריקאים נפלו ב'מלכודת'. הם הניעו את הכדור בכושר פירעון והביטו בחוצפה באירופים, שחיכו בסבלנות לרגע שלהם בלי ללחוץ יותר מדי, והשאירו להם כמה מטרים לסמוך עליהם. נראה היה שאנשיו של ואן חאל לא מיהרו, משוכנעים שהטעות של יריבם חייבת להגיע. וקצת אחרי שפוליסיץ' הצליח להפוך את ההיסטוריה, מסירה גרועה פינתה את מקומה להתקפת נגד מסנוורת של ההולנדים, ממפיס סיימה בתוך הרחבה אחרי אסיסט מדויק של דאמפריס. זה נתן תחושה שהם לא עשו כלום ולכתומים כבר היה הכפתור שהם צריכים כדי להדגיש את הכוכבים והפסים עם מסר מאוד ברור; בכל פעם שאתה עושה טעות אני יכול לגרום לך נזק רב.
הטיעון נותר ללא שינוי. נגעו אך נאלצו להביט קדימה ביתר שאת, התעללו האמריקנים בכניסות בנתיב הימני דרך דסט שלא הצליח להתמודד. הפסדים נוטים לקבל פחות עונשים כשהם מתרחשים בצדדים והם נמנעו מאזור המרכז כדי לא לתת להולנד יתרון. הם עקפו את הקופסה ללא הרף, במהירות, בכישרון ובאיכות, אבל הם תמיד מתו על הקצה, כאילו חסרה להם המתנה להיכנע לשלב חדש בסדר הבינלאומי. יריביו שמרו על האוצר ולא השתגעו לצבור עוד עושר. ומשום מקום הגיעה עוד פעולה מסנוורת שקרעה את התפרים של האמריקאים. שוב דאמפריס הכניס כדור קטלני לאזור ובליינד נראה כמו נשיפה כדי לעשות את השני.
לאחר ההפסקה, הפנורמה כבר הייתה ידועה. ארצות הברית, כן, נשכה קצת יותר ואילצה את ה'אורנז'ה' להתרבות באזורי הגנה. דסט, תשוש, הוחלף בדקה ה-75 ובעוד חבריו על הספסל עודדו אותו, רייט היה פיקנטי עם שער שהכניס אותם במלואם למאבק. נשאר זמן והם יצאו עד הסוף, ניפצו משמעת טקטית. והם שילמו את זה. בפעולה חסרת משמעות לכאורה, איש לא ראה את דמפריס, דמפריס שוב, נכנס רק מהאגף הימני. הכדור הלך לשם ושחקן אינטר לא סלח. עם מה שהיה כנראה משחק חייו, הוא שמר על כבודה של קבוצה שנמצאת כבר ברבע הגמר מבלי לעשות כמעט רעש.
