דיוקן של שקלטון, באחת המשלחות שלו - ABCIsrael VianaMadrid עודכן: 14/03/2022 04:13h
"בלי להגזים, זו ללא ספק ספינת העץ הטבועה היפה ביותר שראיתי בחיי. הוא עומד גבוה, גאה על קרקעית הים, שלם ובמצב שימור פנטסטי. זה אבן דרך בהיסטוריה של הקוטב", הוא הבטיח ל-ABC Mensun Bound ביום רביעי. מנהל המשלחת שגילה את ספינתו של ארנסט שקלטון (1874-1922) היה זוהר, הוא הצליח למצוא את ה-Endurance אבוד ונשכח בעומק של 3.008 מטרים, בים וודל, במשך יותר ממאה שנה.
הסוף הטראגי של ספינתו של שקלטון החל להיכתב ב-18 בינואר 1915, מכיוון שהבריג המפואר יילכד בגפת קרח. החוקר ניסה להפוך לאדם הראשון שחצה את אנטארקטיקה דרך הקוטב הדרומי, אך לא הצליח.
לאחר חסימה של מספר חודשים, סבלה האנדורנס מנזק מגליונות הקרח כשהצליחה להימס באביב והתרסקה לנצח. החוקר ואנשיו נאלצו אז להתנגד במשימת הישרדות מדהימה שהגיעה לשיאה בנס בהצלחה שמונה חודשים לאחר מכן.
+ infoMemory of Schacklenton, ב-ABC Cultural, בשנת 2015 - ABC
כולם ניצלו, מה שהפך את הניסיון הכושל לאחד מהישגי החקר הגדולים. אולם מה שאיש אינו זוכר הוא שקלטון עבר בגליציה, כפי שדווח על ידי ABC ב-30 בספטמבר 1914. בכותרת נכתב: 'משלחת לקוטב הדרומי'. אפשר לקרוא המשך: "על סיפון ספינת הקיטור הבריטית, הגיע החוקר האנגלי המפורסם שקלטון לנמל ויגו, אשר פונה לבואנוס איירס כדי, משם, לצאת למסע חדש לקוטב הדרומי שיימשך שניים. שנים. המסע חסר הפחד שולם על ידי מנוי שהתחיל המלך ג'ורג' החמישי ב-10.000 פאונד.
מעט הרפתקנים של ימיו היו מעלים את ההתרסה של שקלטון. הפרסומת שפרסם בעיתונות לגיוס מתנדבים שיקפה את המציאות הקשה של הפרויקט: "גברים מבוקשים לטיול מסוכן. חייל נמוך. קור קיצוני. חודשים ארוכים של חושך מוחלט. סכנה מתמדת. זה לא בטוח לחזור בחיים. כבוד והכרה במקרה של הצלחה". אך למרות האזהרות, הוצגו יותר מ-5000 מועמדים.
מְטוּרָף
המשלחת הייתה מטורפת, כי ים וודל נותר בלתי מאולף מאז שצייד כלבי ים אנגלי גילה אותו בשליש הראשון של המאה ה-XNUMX. מלחים רבים ניסו זאת ללא הצלחה לפני שקלטון. לכך יש להוסיף את הצעדה ברגל שהיו צריכים לעשות באנטארקטיקה אם הגיעו לחוף, אך לא הצליחו. הוכחה לקושי היא התדהמה וחוסר האמון שהביע רואלד אמונדסן, האדם הראשון שהגיע לקוטב הדרומי, כשהסביר לו את תוכניתו.
+ דף מידע משנת 1914 המספר על הקטע של שקלטון דרך ויגו – ABC
העיתונות הספרדית חשפה פרטים על הפרויקט חודשים לפני שעברה דרך ויגו. במרץ, 'El Heraldo Militar' דיווח כי שקלטון היה בנורבגיה והתכונן לטיול: "הוא בחר במדינה הזו מכיוון שבעונה זו של השנה, האזור מציע מקומות רבים מכוסי שלג שבהם הוא יכול לפעול כמו במחוזות הקוטב. ". 'La Correspondencia de España' הדגיש את המחלוקת המתמשכת עם החוקר האוסטרי פליקס קוניג, שאישר את 'זכות העדיפות שלו וכתב לו מכתב שאומר: 'לא ייתכן ששתי המשלחות יצאו מימי וודל. אני מקווה שתבחרו בנקודת התחלה אחרת'”.
עם זאת, הייתה בעיה גדולה יותר בראשו של שקלטון שהרעידה את ההרפתקה הגדולה שלו. באותו יום שהפליג האנדורנס מלונדון ב-1 באוגוסט 1914, הכריזה גרמניה מלחמה על רוסיה. צרפת, כינוי צבאי של האחרונה, עשתה את אותו הדבר עם גרמניה. אווירת המלחמה אחזה במשלחת מהיום הראשון, כשהפליגה במורד התמזה. קודם כל, הגיבור שלנו טיפס ארצה וגילה שהעיתונים הכריזו על ההתגייסות הכללית בבריטניה. באותו רגע, אנטארקטיקה הופכת בלתי ניתנת להשגה כמו הירח.
הרגש הפטריוטי
קל לדמיין את ההרגשה שעברה על כל האנשים בספינה כששמעו על תחילת מלחמת העולם הראשונה. התחושה הפטריוטית גרמה להם לעמוד לנטוש הכל כדי לבוא להגנת ארצם. שקלטון, כמובן, שקל גם את האפשרות הזו, למרות שזה היה מסע חלומותיו. באותו בוקר הוא כינס את אנשיו על הסיפון ואמר להם שהם חופשיים להצטרף לשורות אם הם רוצים. לאחר מכן הוא טלגרף לאדמירליות להציע את ספינתו, למרות שהוסיף כי, "אם אף אחד לא רואה בכך צורך, הוא חשב שזה נוח לעזוב בהקדם האפשרי כדי להיות מסוגל להגיע לאנטארקטיקה בקיץ הדרומי", אומר חוויאר קאצ'ו ב' Shackleton, el indomable' (Forcola, 2013).
+ מידע תמונת המשלחת בהובלת אמודסן לקוטב הדרומי זמן קצר לפני כן - ABC
כעבור שעה, עדיין חושש שתוכניתו תתפרק, קיבל את התשובה הקצרה מהאדמירליות: "קדימה". לאחר מכן נמסר לה מברק שני מווינסטון צ'רצ'יל, שבו הוא הודה לה במילים זוהרות יותר ובארוך על הצעתה והורה לה להמשיך במסעה. בזמן שהעולם צלל למלחמה ההרסנית ביותר בהיסטוריה עד לאותו רגע, הוא חצה את תעלת למאנש במצפון לא לגמרי נקי.
יום לאחר מכן, הגיעה האנדורנס לנמל פלימות', שיחתה האחרונה בבריטניה לפני יציאתה לבואנוס איירס. בשלב זה החליט שקלטון שהוא לא מתכוון להתלוות אליהם מעבר לאוקיינוס האטלנטי וחזר ללונדון כדי להסדיר כמה עסקים. בבירה הוא היה עד למצעד המסחרר שבו התרחשו אירועים, נגד הכרזת המלחמה של ארצו על גרמניה ב-4 באוגוסט. יום לאחר מכן הוא פגש את ג'ורג' החמישי, שסיפר לו על האינטרסים האישיים שלו ועל הכתר שהמשלחת לא תושפע מהסכסוך.
לכיוון ויגו
למרות כל התמיכה שהשיג, שקלטון לא היה ברור מה עמדתו צריכה להיות. כמה עיתונים מתחו עליו ביקורת על החלטתו לנסוע לאנטארקטיקה כשבריטניה הייתה על סף התהום. "המדינה זקוקה לך", הכריזו הכרזות שנפרסו ברחבי לונדון כשערך את נסיעתו לגליציה בספינת הקיטור 'אורוגוואי' בסוף ספטמבר. בזמן הזה, הגרמנים היו בשערי פריז בזמן שהוא עשה את הטיפוס שלו בספרד כדי להפליג משם לפגוש את האנדורנס ואנשיה בבואנוס איירס.
+ infoChronicle של החילוץ של שקלטון - ABC
'שקלטון בוויגו', ניתן היה לקרוא בעיתון 'Informaciones de Madrid'. שם המשיך החוקר לפקפק אם עליו להמשיך במשלחת שלקחה לו שנים של הכנה, ושהשקיע בה כל כך הרבה כסף, או שהוא צריך "לשלוח אותה לקחת רעל", כפי שאמר לעיתונאים כששאלו. אוֹתוֹ. היה הגיוני שהוא חש בהלם מכל מה שקורה בעיצומן של מחיאות הכפיים של הגליצאים שהלכו לקבלו בנמל.
"שקלטון התקבל על הסיפון על ידי מספר רב של אנשים ששאלו על הגלונים אשר, בשנת 1702, הפליגו מהמפרץ עם מטענים עצומים של זהב, כסף ואבנים יקרות. כפי שהוא הצהיר, הוא עצמו התכוון לבצע עבודה כדי לחלץ את כל העושר הזה לפני ארגון הטיול לקוטב הדרומי", דיווח ABC. עניין זה הזכיר את הרגל ילדותו לחפש אוצרות נסתרים, למרות שדעתו הייתה במקום אחר כעת.
ספקותיו הופרכו לבסוף על ידי חברו ג'יימס קיירד, פילנתרופ סקוטי, שעבורו, כפי שהוא טען, קל היה למצוא מאות אלפי צעירים שרצו למלחמה, אך כנראה בלתי אפשרי למצוא אחד המסוגל, כמוהו, להתחייב. האתגר של אותה משלחת. לאחר מכן הוא עזב לבואנוס איירס כדי לעבור את ה-Endurance באותו זמן שהוא דאג לטיול האחרון בחייו.
