הדבר החשוב ביותר הוא קודם כל לשתול מהי מערכת יחסים נורמלית כי ברוב הזוגות אתה לא מכיר היטב. ובכן, ספק מתעורר במספר סיטואציות בחיים, לגבי מה נורמלי "האם אני הולך רחוק מדי? האם אני עושה את זה נכון? האם מה שאני חושב, מה שאני דורש...?" ספקות וטעויות התנהגותיות מתרחשות לא רק בזוגיות ובדו קיום, אלא גם ברמה האישית בחיי היום-יום שלנו. אל תגיד לי שבהרבה הזדמנויות בחייך, במיוחד אם יש לך רגישות מסוימת (קרים כלום, דאגה אפס), לא פקפקת פנימית לגבי ההחלטה, הדעה... שאתה הולך לקבל, במחשבה מה אחרים היו עושים בחיים שלך.
אבל אצל זוג, שלא יודעים היטב מה נורמלי, האידיאל, המינימום, יכול לגרום לנו לחצות את גבולות ההתנהגות ו/או להסכים שהם חוצים אותם איתנו, מיחסים אותם, וההיחסות הזו תיעשה מעל הכל, עבור שתי סיבות, או בגלל מה שאני אומר, של אי ידיעה טובה של גבולות הנורמליות ("אני לא יודע טוב מאוד אם מה שזה עושה לי הוא נורמלי או שאני רואה את זה בצורה מוגזמת") והשנייה הסיבה ליחסות היא להיות שקוע ולהימסר על ידי תלות רגשית שבה כל מה שאתה חושב "ישתנה, זה זמני, זה בגלל העייפות שלהם, זה שיש להם הרבה אופי, הם אומרים לי כי אכפת להם..."
אני, שמדבר הרבה על אינטואיציה מפוארת, זה תמיד נוכח אם מה שקורה ברגע נתון, דרך להתקרב אל האחר אלינו, התנהגות של האחר כלפינו, אם כל מה שקורה בפנים יוצר אי נחת וזה מגיע אותנו עם אי נוחות, יש אינטואיציה בעבודה, שממקמת אותנו במציאות שמה שקורה לא צריך להיות כך. "הגוף מדבר, למרבה המזל, מעצמו, בלי שאתה חושב על זה", וזו האינטואיציה, "זו שחושבת או מרגישה כלפיך בלי הרציונליזציה שלך"
"ומה נורמלי בזוג?" רבים ישאלו. אפשר להתווכח, יש בעיות, לא לדבר אחד עם השני, לכעוס ומשם, מה יוצא? ... ובכן, כן ולא, ואם יש הבדלים, הדבר הנורמאלי הוא האופן שבו מעלים את ההבדלים והבעיות הללו, עמדות הכבוד כשמדברים על הנושא, הטון בשימוש, הקשבה מתוך כוונה לפתור ו לא להקשיב מתוך כוונה להתגונן, לכבד את דעות האחר בלי לשפוט, וכמובן, לא לשחק בניחושים: בטח הוא עושה את זה בשביל כאלה, בטח הוא אומר את זה בשביל זה, "מה אם"... וכך זה נהיה יותר ויותר מעורב, אה! וכמובן לא להוציא את החרא מהעבר.
כל רגע של בעיות, שאמורות להיות מעטות אם מדובר בזוגיות בוגרת ועקרונית, תמיד צריך לדבר עליה, תמיד, ולא להבין זאת, להסתובב ולעזוב, לגרום לך אשמה ולהפסיק לדבר לשבוע? ולא ירוק עד ... המכירה של!!!! הנסיגה של המילה ונוכחותה היא אחד העונשים וההתעללות הפסיכולוגית הגרועים ביותר, כפי שזה נשמע. "אני מתעלם ממך ומונע ממך כל גישה אלי כדי לפתור, בנוסף ל"אני לא אוהב אותך", "אני לא מעוניין בשום דבר שאתה צריך להגיד לי."
זו מערכת יחסים רעילה. דרך הוויכוח הזו אינה נורמלית (לדון לא צריך להיות נורמלי, זה צריך להיות דעה). זוגות רבים התרגלו לראות בביתם את דרכי האינטראקציה הללו בין הוריהם ואת הדרכים הללו לדבר זה עם זה ולהתייחס לילדיהם, וניכר שהתנהגויות אלו נלמדו, נורמלו והתחילו עם הזוג הראשון שהיה להם. . ועם הדברים הבאים. בנוסף ללקחת את זה שנלמד מהילדות לזוג, כבר בתוך הזוג עשינו התאמה, עידון ומגבשת התנהגויות אלו של כפיפות האחר וחוסר כבוד וכמובן אהבה. משהו הרסני הוא שגדל במשפחה מפורקת עם התעללות כלולה, סבלה או נראתה כלפי אחד ההורים. ובדומה לזה שהיה עם בן זוג שגם התעלל בך. וזה שיש הרבה דקויות בזה... שלאחד החברים יש איזו פסיכופתולוגיה והשני לא יודע איך להתמודד עם זה כרגיל ועולה על גדותיו, או שהאדם שסובל מהתעללות גם משחזר את המצבים של התעללות ב בן זוג חדש כלפי האחר, בלי להיות אותו הדבר כמובן, אלא אם כן זה "נועד להימנע" על ידי היחסות, כניעה, הצדקה... מצד מי שסובל ושכמובן לא מבין התנהגויות אלה ומחזיק מעמד.
אנחנו משחזרים של חוויות טובות ורעות. הדבר הגרוע ביותר הוא לא ללמוד, את עצמך, לשפר את ההתנהגות שלך בזוגיות רגילה, שבה מה שצריך להיות לפחות ועיקרי הוא אהבה, כבוד והערצה.
זה כל כך משמח לחבק בלי סיבה, להתנשק בלי סיבה, נשיקה, צביטה קטנה בתחת במסדרון, מבט וקריצה, בדיחה, "חתיך" ספונטני, מגע ידיים, הגעה הביתה ולרצות לראות אותו, לסמס לו משהו טיפשי במהלך היום, לפתות אותו בלי לצפות את זה, לדבר עליך, לדבר על בעיות בשיתוף פעולה ולא תוכחה, לחלוק רגעים בלי לחפש אותם, ליצור אותם להיות ביחד, לרצות להיות ביחד , תרגיש כל כך טוב כשאתה איתו אוו!!!!!!! ולעבור למין...הדבר הכי יפה, סקס באהבה, בכבוד ובצחוק. סקס לא צריך לשרת, וגם לא לשרת שום בעיה. שום דבר לא נפתר במיטה, רק מאופרים, מוסווים, חונה ועד לפעם הבאה יש לנו עוד אחד כזה וגם בוא נוציא את הבעיה הזו שהרגע החזרנו לתיק של קודמות שהצטברו ולא נפתרו. ובכן, אנחנו ממשיכים לזרוק קיקי ולראות מה קורה...(קטלני).
האם אני במערכת יחסים רעילה? ובכן, לפי מה שקראת, איך אתה הולך לראות את עצמך? מצד אחד אתה בזוגיות רגילה האם זו מערכת יחסים בשביל להיות? (יש לי עבודה חדשה וגם בית, כמה מרגש! אתה בזוגיות מתוך עניין? איך אתה מתייחס לבן הזוג שלך? כמה אתה "צריך" אותם והאם אתה מתגעגע אליהם? כמה אתה רוצה להיות עם אותו אדם? מה אתה חולק איתה, רגעים שהיא מחליטה שנשארו לך? מי תמיד נכנע? מי אף פעם לא מתנצל...
לפעמים יש הרבה פחד להודות בפני עצמו שזה לא האדם בחיי כי זה ברור שזה לא מה שאני רוצה ואני מרגיש רע, אבל לפעמים אנחנו מתעקשים באובססיביות שכן, שזה רצף רע. ולא ייתכן שזה לא ישתנה, ואנחנו מתעקשים וסובלים ושום דבר לא משתנה, מה גם שאנחנו יוצרים התנהגויות ורמזים כנועים וקיצונים יותר עבור האחר, כדי להשיג את המטרה שלנו: שנהיה זוג מאושר, ו שום דבר נוסף כשאחרי זמן אתה לא מאושר וגם לא יש לך התנהגויות שמובילות לכך. לפעמים אתה לא משתנה גם בלחץ, וכאשר אתה מחליף "מפחד לאבד משהו", זה נמשך רק כמה חודשים לכל היותר, כי דרך ההוויה והצורך לא משתנה... לאט לאט רואים איך הוא חוזר לדרכיו הישנות ושוב אנחנו מתחילים להתייחס ליחסיות... אוף.
בזוג רעיל, אחד הולך לגמרי לכדור שלו, ומופיע כשהוא רוצה משהו או כשאין לו אפשרות טובה יותר, הוא עושה מה שהוא רוצה בלי שיהיה אכפת לו מה השני חושב או צריך... תמיד יש סיבה, תירוץ לברוח מזה או לזרוק עליך חרא בלי שלפעמים יהיה לך מה לעשות עם זה, איך אתה מתעצבן... התפרצויות הכעס שלו והתפרצויות המזג שלו לפעמים מאיימות אותך ופעמים אחרות גורמות לך להתעמת זה עם זה ואז לאדם הרעיל יש שוב את ההזדמנות "לשים את עצמך במקומך עם משהו שגורם לך להרגיש אשמה...". אין לך מוצא, ואתה נשאר שם כי הוא או היא הבעלים שלך ואתה מבהיר, להימנע.
ישנן דרכים רבות להיות רעיל, לפעמים נקי ואחרות עם דקויות, תלוי באינטליגנציה שלך ובמה שלמדת מהישות הרעה הזו שיונקת את הרגשות שלך והיא חביבה באופן סלקטיבי, זמני, ל"עבור משהו", וממשיכה לתמרן. אתה אפילו אם אתה מרגיש כמו מלך הממבו בזמן, כן, נכון?
קשה לראות את זה, לקרוא את זה, לזהות אותך בזה, אבל זה שאני כותב את זה ושנתקלת בזה לא הופך את זה לפחות אמיתי, כי אתה יודע שזה לא ישתנה . כמובן, אתה מתרגש כשאתה "מאמין" שעכשיו כן, שעכשיו אלוהים גורם לך להרגיש, מעלה אותך למקסימום האושר, אולי... או שחוסר האמון עדיין רודף, עם היגיון?
כמו שלנו אנחנו מסבכים את החיים, שהם רק פעם אחת ולפעמים קשים.
במערכת יחסים של אלה הרעילים, שמירה סלקטיבית על הרגעים הטובים בכל הרשומות, בז או מזעור הרעים, שיש ורבים יותר. איזה מוח אויב יש לנו לפעמים! אבל הוא לא טיפש ולפעמים הוא מטיח לנו על פרק היד באינטואיציה ואי נוחות, עם המובן מאליו... אבל לפעמים זה כל כך מפחיד לצאת, ה"בדידות", השינוי, התוכנית הנפשית של אני רוצה ואני לנהל מערכת יחסים (גם אם היא חרא), זה קשה אבל, "זה מגניב", במיוחד כשאתה מרגיש נתמך ואולי גילית "עולמות אחרים" שבהם אפשר לעשות את מה שאתה רוצה וגם להכפיל ב-1000. במציאות, למצוא מישהו אחר שמרגש אותך, מקל לראות היכן אתה נמצא ולצאת משם.
חוזרים לבת הזוג הרעילה שלך, כמה אמון אתה מרגיש איתה ובה? הכנות שלך לא אומרת שיש לה את זה, למעשה חוסר הכבוד הוא רב, ולא תמיד מולך, כשהיא מדברת עליך עם אחרים (מאחורי הגב שלך) משחקת את הקורבן על כך שסבלה אותך או מזלזלת בך , מצדיק לא להיות שם או לא לצאת איתך כי אתה כזה וכזה... ובכן, הוא מחפש תוכניות אחרות שלו שאינן בראש סדר העדיפויות שלו, כי לא אכפת לו ממך, או שהן תוכניות הכרחיות ו שבו אתה לא יכול להיות? .
כאשר לאדם יש הערכה עצמית נמוכה, בהיותו אדם רעיל, הוא מבקש לאשר את עצמו בכל זאת ועם מי... היא שולטת בך, היא מקנאה, היא דורשת ממך התנהגויות גם אם שלה שונה מאלה שהיא דורשת ממך. היא לא מקבלת את אשמתה, היא נסחפת הכי רחוק שהיא יכולה לעבר גורמים מחוצה לה ואפילו כלפיך. ראשית הם סדרי העדיפויות שלהם או רק העדיפויות שלהם, בידיעה שאתה תיכנע ואפילו תמחא כפיים... והייתי ממשיך עם התנהגויות רבות נוספות...
כמה לא הוגן השילוב הזה של אנשים טובים עם אנשים אנוכיים. הכל עבורם, מהם ומחוץ גם עבורם... ואתה שם כל יום כדי לחזק ולרצות את האגו שלהם... כי אהבה פתולוגית ורע נכנסים לחיים שלך, רע באים כי רוב הסובלים מגוננים אנשים כולל זה. רק אנשים אמפתיים וטובים מסוגלים לסבול להיות במערכת יחסים רעילה של מניפולציה מתמשכת, כשהם כבר מודעים לכך. הכלל, התנ"ך הוא: אפס מגע או שהשטן יתחיל להסתבך ברגע שאתה נותן לו טפטוף של כוח.
יש לי הרבה פרצופים ושיחות בראש עכשיו בזמן שאני כותב, ומי שיקרא אותי של מי שניהל את השיחה הזו - בעיה איתי, ייראה ויזכרו.
בראבו למי שאני מכיר, רבים, שיצאו משם, הם והם…..! אולה ה"קישוטים" שלך...(חיוך). שהחיים הרבה יותר קלים ומתגמלים מחוץ לשם, לא? ואם נוסף על כך תמצא ניצוץ, אני אפילו לא אגיד לך...!!!!!!!
על הסופר
אנה מ.אנג'ל אסטבן
