בקהילה של גריקסואה, בעיריית אורנסה של סן אמארו, יש בקושי מאתיים תושבים במפקד האוכלוסין. אבל בשעות אחר הצהריים המוקדמות של אותו יום שישי, מאחורי כנסיית סנטה מריה דה לאס ניבס, חנו ארבעה נגררים ומשאית תמיכה ללא קשיים. הם נשאו את החפצים ובמה ניידת מרשימה שלטכנאים תהיה נקודה תוך קצת יותר משלוש שעות. באותו לילה, פנורמה הייתה מפגישה 5.000 אנשים, מכל הגילאים, תוך שימוש מרהיב באור ובקול. "עבורנו, זה כמו להביא את מדריד או בארסה", הסביר בגאווה ל-ABC חוסה מנואל רודריגס, נשיא ועדת המפלגה שפועלת כל השנה כדי לשלם עבור העלות הנסתרת של תזמורת 'אלופים'. החום לא שוכך. למרות מכת המגיפה, הוורבנה הגליציאנית ממשיכה להיות חסינת אש. מגרש המסיבה היה עמוס. בשורות הראשונות רקדו בני נוער וצעירים לצלילי הלהיטים האחרונים. צעיר כל כך התקרב לבמה שהקובטה שלו נפלה לרגלי הנגנים. ליטו גארידו הוותיק, עמוד פנורמה מזה שלושה עשורים, הרים סמרטוט ובלי להרפות מהמיקרופון, ניקה מיד את הדליפה. ברקע שולטים הורים עם ילדים. ומתל שגבל בשטח, הכי ותיקים עקבו אחר הופעה של שורת כסאות פלסטיק מיוחסת. צילום רנטגן ודוגמא של הציבור הבין-דורי של הוורבנה הגליציאנית. זה לא תמיד היה ככה. בסוף שנות ה-90, הפסטיבלים הפופולריים - מעטים ובולטים - היו בדעיכה. איש לא נפל ממושכות ועדות המפלגה, הצעירים לא רצו לדעת דבר ומול תיבת התזמורת רק המבוגרים, פסודובלים וקומביאס. אבל בתחילת המאה כמה תצורות, במיוחד פנורמה, שלפני עשור נזקקה רק לטנדר כצי היחיד ל"בולוס" שלה, החלו במירוץ פרוע לעבר מרהיב נופי. זה עבד. לפני עשור הפכו התזמורות הגדולות לתופעה סוציולוגית, עם אלפי עוקבים. עד כדי כך שלתזמורות ולרוב המוזיקאים יש כעת מועדוני 'מעריצים' משלהם. "90% מהקהל שלנו הוא צעיר". בימת הפסטיבל בהתעקשות על הדמיון של נשיא הספורט של ועדת הפסטיבל, ישנן שלוש תזמורות שלפי קהל, במה ותקציב יוצבו על בימת הפסטיבל. את פנורמה ילוו פריס דה נויה וקומבו דומיניאנו. "בואו נגיד ששלושתנו הם אלה שממלאים את המחנות", הסביר חוסה אנטוניו בלאס פיניון, מנהל פריז דה נויה, ל-ABC, שגם עבורה היה זמר מ-1981 ועד, לפני ארבע שנים, נפילה ב- הופעה אילצה אותו לעזוב את הקלעים ההרכבים של שלושת הגדולים שמרו על יריבות לבבית. כמובן שהעברה של מוזיקאים וזמרים מאחד לשני היא שכיחה. חברים, כן, אבל השוק - להעברות - הוא השוק. בנוסף, הייחודי ביותר הוא Combo Dominicano, בשל מוצאו הקנרי והרפרטואר הלטיני המובהק שלו. פנורמה ופריז דה נויה דומות, אם כי שתיהן מזהות הבדלים עדינים. בעוד שפנורמה מאופיינת בטבע המרהיב של ההרים, פאריס דה נויה, מבלי לוותר עליה, מדגישה יותר את הצד המוזיקלי. תופעת הפסטיבל אינה ניתנת להפרדה ממציאות אחרת: ועדות השכונות המארגנות ומממנות את הפסטיבלים של עיירותיהן וכפריהן בשולי בתי העירייה. Grixoa's, כעת בראשותו של חוסה מנואל רודריגס, היא דוגמה טובה. "אנחנו עובדים כל השנה בשביל היום הזה", הוא מסביר לעיתון זה זמן קצר לפני קונצרט הפנורמה. הגרלות, ארוחות צהריים וערב, ואפילו בר שנפתח בימי ראשון לוורמוט ולצפייה בכדורגל, הם חלק מהיוזמות שלהם כדי להצליח לזרוק את הבית סוף שבוע אחד בשנה, בו הם נותנים כ-30.000 יורו. החלק הגדול ביותר, לשלם על התזמורת הגדולה. פנורמה, בראשות ליטו, נוסעת לגריקסואה כבר כמעט עשור, עם חריגות המגיפה של 2020 ו-2021. "ופחות עוד קיץ שפנורמה לא הגיעה כי הייתה לו עוד הופעה", משחזר רודריגז. באותה שנה המחליף שלו לא יכול היה להיות מלבד פאריס דה נויה. "זו גאווה להביא אותם, אנחנו מיוחסים". בנתונים מחקר של USC לפני המגיפה מנה 292 תזמורות, המעסיקות 4.000 אנשים ברחבי הקהילה. תחושה זו אינה בלעדית לעמלות. ביישובים אחרים, העיריות הן אלו שנושאות בעלויות. למחרת גרקסואה, פנורמה ריכזה 10.000 איש בווילנובה דה ארוסה (פונטוודרה) בהופעה בחסות מועצת העיר. "זו הצגה, התזמורת הלאומית הטובה ביותר, והתשואה הכלכלית לאנשים היא עצומה", מציין חאבייר טוריס, חבר המועצה של העיירה פונטוודרה, בפני ABC. מלך התזמורות מחקר מלפני כמה שנים על ידי אוניברסיטת סנטיאגו מנה 292 תזמורות וחישב שהתעשייה הקשורה לפסטיבל הניבה 4.000 עובדים וחייבה 26,2 מיליון יורו בשנה באזור. הוא הגיע למסקנה, בפרפרזה על הנושא המפורסם של Os Resentidos, שגליציה, בכל הנוגע לפסטיבלים, היא "מקום אחר". לפי מבנה, התמקצעות ועצמאות – כמעט תמיד – מסבסוד. אבל בפסטיבל המצליח שהפך לפסטיבל העכשווי של גליציה, לא כולם היו אורות. בין כל כך הרבה וואטים של תאורה, היו גם אזורי צל. ולא קטן. לפני עשור חלק נכבד מהמגזר עמד פנים אל פנים מול האוצר. במיוחד אנגל מרטינס, alias 'Lito' – לא להתבלבל עם הזמר –. למה שנקרא 'מלך התזמורות' הגיעו יותר משבעים הרכבים, כולל פנורמה ופריס דה נויה, שלימים המציאו את עצמם מחדש והמשיכו את דרכם להתהוות עצמאית. בפברואר הזה, איש העסקים, סבל מהידרדרות פיזית ופסיכולוגית גדולה, ברח מגשר. הוא כבר הורשע בהונאת מס והיה לו תיק נוסף תלוי ועומד. בשורות הראשונות ממתינים מאות צעירים. נותרו דקות להתחיל את הקונצרט בגריסואה ועשרים האמנים מפנורמה – מוזיקה, רקדנים ואפילו טרפז – מתהדרים בחדר ההלבשה בצחוק ומצטלם ל-ABC. הארון ענק. הביצוע משתנה תריסר פעמים תלוי. חוסה אנטוניו, נהג האוטובוס שאסף את גלריית הגיאוגרפיה והיה חלק מהמדינה, פרש לכמה שעות כדי לנוח. "אני לא ישן", הוא מבהיר, עם כל כך הרבה דציבלים זה יהיה בלתי אפשרי. "אני מכיר את השירים בעל פה, וכשנשארו מעטים, אני מכין את עצמי". המופע מתחיל: אקרובטיקה עם אש, ריקודים וגרסה ללהיט של Tanxugueiras כדי לעורר את התיאבון: "אי-לה-רה-לה-לה. הלילה הזה היי 'פוליאדה' (מסיבה)...". וגם בלילה שלאחר מכן, כמו כמעט בכל לילה בקיץ.
